חווארה, בית פוריק

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
25/04/2005
|

חווארה יום ב' 25.4.05 בוקר משקיפות: אנלין ק', אורלי פ', טל ה' (מדווחת)אורחת: חיה א. 9:00 צומת תפוח זעאתרה מעט כלי רכב בדרך ממערב למזרח,נוסעי אוטובוס ממתינים בחוץ להיבדק.בדרך משכם החוצה – 19 כלי רכב, בהם 4 אוטובוסים.בחווארה חנויות פתוחות ותנועה נורמלית. לא נראה כל מחסום בצומת יצהר חווארה.מחסום חווארה: תנועה דלילה יחסית (השעה), יחסי הכוחות הרגילים בין משמרת חיילים סדירים ו2-3 מ"ציות ואחד מ"צ שנותנים את תוספת הבדחנות הטפלה/צווחנות שבלעדיה הרי יהיו מי שלא ידעו מיכאן השליטים... מפקד המחסום מ' עדין ואנושי במידה יוצאת דופן.מעוכביםinfo-icon: אחד סטודנט בדרכו למבחן ברמאללה, אבל הוא מבלאטה והוא מעוכב ומסתבר שלמרות ש"הוא בסדר" (האזנתי לחיילים...) השב"כ רוצה אותו. ואכן תוך כשעה חיילים בג'יפ באו לקחת אותו.יש לציין שללא אזיקה ופלנליות ושאר גינוני טיפולים אישיים. ניסינו להתערב אצל מפקד המחסום מ' אבלללא הועיל. מובן שהערכנו שאם אומרים שהוא "בסדר" ובכל זאת השב"כ רוצה אותו, יש פה שוב נסיונות גיוס מצד השב"כ, אבל אלה השערות שלנו. נער עוכב בעוון 2 שנאים קטנים (טרנספורמטורים? או שמא היו אלה סוללות?) בכיסיו. נו...לאחר המתנה של כשעה נקרא על ידי החיילים, שעיינו והתעמקו במחברת שהייתה בידו, התלבטו ולבסוףשחררו אותו.יצוין לדיראון שקט ויסודי חייל מ"צ שבהתמדה שואל גברים פלסטיניים בגיל העמידה המתייצבים מולו,בשקט ובארשת של איפוק סטואי: "נו, מה העניינים? הכול טוב? יש עבודה? יש בחורות?"לעומתו, חיילת המ"צ העומדת לצדו ובודקת גם היא (תוך כדי בדיקה הם לא חדלים לרגע מניהול שיחותפרטיות תוך צווחות שלה – כך היא מדברת בדרך כלל – שמותירים הרבה מקום להתלבטות בקרב הפלסטינים המרוחקים מאחורי הקרוסלות אם היא צווחת עליהם – מה שיותר הגיוני מאשר צווחות במסגרת השיחה שלה עם החייל) וצווחותיה פשוט ממלאות את מתחם המחסום.מפקד המחסום מ' שאליו פניתי בעניין, הפנה אותי לחיילת מ"צ אחרת האחראית עליהם לדבריו.היא האזינה בנימוס, כמעט הדפה את טענתי בכך ש"אנחנו אמורים לכבד כל אדם ולחשוד בכל אדם",אבל לטענתי החוזרת שבהתנהגות הזו אין לא כבוד ולא חשד אלא רק זלזול והשפלה, הבטיחה לטפל בעניין.בביקור קצר במחסום בית פוריק ראינו אפס תנועה וחיילים משועממים, וחזרנו כלעומת שבאנו לחווארה,שם גבר בינתיים לחץ העוברים, אבל האווירה נותרה פחות או יותר בעינה.