בית איבא כניסה לשכם עד 21:00 יציאה משכם_18:00 למה? ככה.

בית איבא, יום א', 10.4.05,

אחה"צ 17:55 – עובר אדם והחייל קורא לו: "בוא, בוא הנה, מה השעה עכשיו"? כמו מורה הנוזף בתלמידיו המאחרים. חייל אחר עומד עם השעון וסופר לאחור "10,9,8....". בין החיילים מתגלה ויכוח אם לאפשר לזוג שהגיע בדקה איחור לעבור. "תגיד להם שבפעם הבאה יגיעו בזמן".

חמישה אנשים מגיעים בריצה "תעלו, תעלו למחסום א סאכר (סגור), מה קרה שאיחרתם?"

18:00 – נער ללא תעודה מבקש לעבור. החיילים לא מוכנים להעביר אותו ללא הורים. "אירג'ה א נבלוס, יאללה". כאן מדברים ערבית רהוטה. החיילים פוצחים בתרגיל, כורעים, מכוונים, צועקים "אש אש אש" לעיני הפלסטינים המשתאים. בינתיים מגיעה חבורה של נשים, זקנים וילדים, כעשרה במספר, והמחסום סגור. גם מכיוון קוצ'ין מצטבר תור קטן, שמתבונן איך החיילים מתרגלים "התקפה על המחסום". "אש אש אש, קיבלתי לא קיבלתי עבור."

18:10 – ממשיכים להגיע אנשים, כולל ילדים ותינוקות.עם סיום התרגיל שואל מפקד המחסום את האנשים: "מה השעה?" והם "שש ועשר". הוא מעביר אותם ובינתיים החיילים אורזים את עמדת הבידוק.מגיעה אישה על תינוק על הידיים והחיילת שואלת: "למה עכשיו?"18:15 – עמדת הבידוק ננעלת וכל החיילים עולים למוצב. בחוץ אור יום מלא.שני חיילים נשארים כדי לבדוק את הנכנסים לשכם. מסתבר שהכניסה לשכם מותרת עד השעה 21:00 בלילה ורק היציאה נפסקת ב-18:00. למה? ככה.עוד אנשים מגיעים ומתחננים לפני החיילים, שתשובתם: "אירג'ה אווארה לשכם, המחסום סגור"

.18:25 – אנו מטלפנות למקי צבעוני, קצין אג"ם והוא" להפתעתנו" אומר: "עד החשכה הם יכולים לעבור, אני אטפל בזה". בינתיים 23 אנשים ממתינים, כולם גברים השבים לאחר יום עבודה לביתם ומתחננים אלינו "תעשו משהו"

.18:43 – מגיעה ההוראה והמחסום נפתח מחדש, "וואחד וואחד" כמובן. כולם עוברים, כולל הנער שהמתין בסבלנו ולא נאלץ להביא את הוריו. הם אומרים לנו בחום "תודה רבה", ואנו מתמלאות בושה. במכונית אנו רואות שעוד אנשים מגיעים ועוברים על אף שאנחנו כבר לא עומדות שם.19:00 – ב"מעבר הגבול" לישראל עדיין אור מלא.