אחה"צ

חווארה+ בית איבא 4.05.200 אחה"צ צופות: עדה ר', טלי ב', אפרת י', תמי ג' ואלה ה', עדה ר. רשמה את חווארה: אלה ה', רשמה את בית איבא: עדה ר. את הדרך למחסומים רשמו אלה ה' , עדה ר. תקציר: יום נוסף של החמרה ביחס לפלסטינים בשטחים. עוד השפלות וחידושים נוספים של פגיעה ושרירות לב דווקא באמצע הדרך ולאו דווקא במחסומים הקבועים. חיילים שעיכבו קבוצת צעירים, ביניהם שוטרים מהמשטרה הפלסטינית שהיו בדרכם מעבודתם בראמללה לביתם בטול-כארם, ביזו אותם בין היתר באמצעות הוצאת בגדיהם ופיזורם על הכביש והשלכת מדיהם לואדי. טיפלנו בזוג בגיל העמידה שנלקח משדות הזעתר שלו בקאדום ועוכב על האבן במהלך שעות, בצומת ג'ית. נתקלנו בחידוש-כיבוש : צו לסגירת כל החנויות בחווארה, בעוד התושבים הורשו להסתובב בחוץ. היינו עדות לפגישה של חטיבת הצנחנים עם הפסיכולוגית בחווארה דרום. בדרך למחסומים הנייחים: 13:30—המחסום בקלקיליה פועל. ממתינות רק מכוניות ולא אנשים. תור ארוך של מכוניות ביציאה מקלקליה ותור קצר בכניסה לעיר. לא התעכבנו.אין מחסום בעזון. במחסום סארה השערים פתוחים, בראש הגבעה רק חיילים ואין כלל פלסטינים. צומת ג'ית- ס' ואשתו- זוג קוטפי הזעתר שנלקח משדהו. טלפון מדפנה הפנה אותנו למחסום סארה, שם לא מצאנו אותם ומשם ביזמתו של נ' נסענו לצומת ג'ית. לצד הכביש, הלב נכמר, ישב זוג בגיל העמידה, ס' ואשתו, מהכפר קאדום, ליד התנחלות קדומים. לדבריהם, הם קטפו זעתר בשדה שלהם ונעצרו על ידי חייל שהביא אותם לצומת. הם ממתינים כשעתיים במקום, בעוד החמור שלהם נשאר לבדו בשטח. בעבר נאמר להם שאינם צריכים אישור כדי לעבוד על אדמתם. עדה ניגשה לחיילים לשאול מדוע הם מעוכבים, החיל הסביר שהקצין הביא אותם לצומת מאחר ש...התקרבו מידי לגדר ההתנחלות.[!!]..מתנחל מקדומים שהציג עצמו כ"בוס" של של ס' בא לסייע לכאורה, לא עשה דבר, ועוד כעס מאוד שס' קרא לנו. עדה התקשרה לראאד במת"ק, שהבטיח לשלוח קצין שלו לברור העניין. חיכינו במקום כעשרים דקות, עדה התקשרה פעם נוספת מן הדרך לראאד, לאחר מכן שוחחה עם הקצין שראאד שלח, וגם ביקשה מס' שיודיע מה קורה. עזבנו את הזוג ב- 14:15. בשעה 15:45 לערך, ס' דווח ששוחררו, ועתה הם נשרכים ברגל בחזרה לשדה ולחמור, מרחק עצום ואיש לא חשב להביא אותם בחזרה למקום ממנו נלקחו. עדה התנצלה בפניו כי לא נוכל לתת לו טרמפ מאחר ואנחנו רחוקים ממנו ברגע זה, ולא יכולים לעזוב את המחסומים. )למחרת צלצל ס' לעדה ממחסום קלקיליה ואמר לה כי הלך להוציא אישור לעבודה באדמותיו- למרות שאמרו לו קודם לכן כי אינו צריך, ועתה הוא תקוע במחסום קלקיליה במשך שעות, - חייו של איכר קטן של זעתר בשטחים.( הבגדים שפוזרו והמדים שהושלכו נסיעה של כמה עשרות מטרים מצומת ג'ית לכיוון סארה, ולעינינו נגלה מיצג: על הכביש, בצד הפונה לוואדי, קבוצה של תיקים והרבה בגדים פזורים. ליד התיקים והבגדים עמדו שלושה חיילים. מעברו השני של הכביש, עמדה קבוצה של 10-15 פלסטינים. פתאום הבחנו שהחיילים משליכים משהו לכוון הואדי. ירדנו לבדוק ומצאנו שהחיילים השליכו בגדים בצבע זית אפור, כנראה, מדים של המשטרה הפלסטינית שנמצאו בחלק מהתיקים. לאחר שעדה הבהירה להם שהמעשה אינו חוקי או יאה, והם ענו לה בעוויות של גניחות ונערות, היא איימה עליהם בתלונה לרשויות הצבא. כתוצאה מכך, הורו החיילים למעוכבים לרדת לכוון הוואדי ולאסוף את המדים . אחר-כך אפשרו להם "וואחד-וואחד" לאסוף את בגדיו המפוזרים לתיק ולהמתין. מסתבר שקבוצת האנשים הצעירים האלו הורדו מאוטובוס מרמאללה. חלקם- שוטרי המשטרה הפלסטינית שעובדים ברמאללה, בדרך לביתם בטול-כארם. הם התלוננו כי בעוד הם מנסים לעצור מחבלים כדי להגן עלינו בתל-אביב, החיילים מהישראלים משפילים אותם ו"איך יהיה שלום?". על הכביש עברו ונעצרו לידינו מתנחלי כהנא-תפוח שקללו אותנו בקללות שונות על שאנו משוחחות עם הפלסטינים, ומתנחלים לא דתיים שצעקו לנו שאנחנו זבל המטמא את הארץ . עדה ענתה להם והם נסעו. שלושת החיילים לא הסכימו לדבר עמנו. לא הצלחנו לברר מאיזו יחידה הם. הם "עשו לנו פרצופים" של גיחוך והשמיעו נהמות של חיות. קבענו עם אחד המעוכבים קשר טלפוני לסביבות 16:00 אך לא הצלחנו ליצור קשר, וגם הוא לא צלצל לבשר אם שוחררו . כשעברנו בערב בדרכנו חזרה, ראינו את שלושת החיילים באותו מקום. עדה , שישבה ליד נ', ראתה את אחד החיילים מכוון את רובה הצלפים לכיוון הוואדי, ביקשה מנ' לעצור, כשראו אותנו עוצרים, התרומם החייל, והחל לצעוד על הכביש. מחסום חווארה דרום- הכניסה לשכם: (רשמה :אלה)הגענו ב 14:45. 5 חיילים מחטיבת הצנחנים מאיישים את המקום. הם נוטים לשתף עמנו פעולה, ואפילו מגלים גמישות ושיקול דעת. תור ארוך של הולכי רגל ממתינים להיכנס לשכם. טוענים שכבר 20 דקות לא מעבירים. כשרואים אותי, מנסים להיעזר בי לשכנוע החיילים. הצלחתי להעביר חולה לבדיקה נוירולוגית (או- כדברי החייל- חולה עצבים), וכן נער בן 13, שהחיילים לא כל-כך האמינו שאינו בן 15, אך הסכימו להעבירו. אווירה עליזה הכניסו 30 נשים וילדות לבושות במיטב מחלצותיהם+ כלה שהיו בדרכן לחתונה בשכם. החיילים ניסו לעכבן קצת, בקשו שיסתדרו בשורה וכדומה, וכאן היה מעין תיווך שלי לזרז את המעבר,ותוך ברכות "מברוכ" ו"שוקראן" יצאו צוהלות לחתונה בשכם. מעוכבים. כשבאנו- היו במחסום כ 15 מעוכבים. ב 15:40 הוחזרו תעודות הזהות לחלקם, אך החיילים המשיכו לעכב חסרי אישור נוספים. חולה שהציג אישור לבדיקה בתאריך 15.5 לא העבירו, חולה עם תעודת מחלה שהתאריך פג (אפריל), בחור שהגיע עם אחותו לבקר את אמו החולה בשכם (האחות המתינה לידי, והתלוננה שמתייחסים אליהם כמו לחיות..), מהנדס, שתעודתו המקצועית לא שכנעה את החיילים, אדם עם אישור, שנענש בעיכוב- כיוון שנסה להעביר את חברו חסר האישור (הוא הועבר לאחר התערבותי)..בסך הכל, כשעזבנו בסביבות 17:15 נותרו בחווארה דרום כ 20 מעוכבים , גברים ב"גיל האסור" חסרי התסריך שהמתינו בחום , והתלוננו על צמא וצורך בשירותים (עבר שם "גזלן" שמכר להם שתייה צבעונית ומתוקה). מאחר ואף מעוכב לא המתין יותר מ-3 שעות , כל שנותר לעשות הוא לבקש מהחיילים לזרז את הבדיקה, אך הם חזרו שוב ושוב כי הדבר לא בידם. האם לא ראוי לבדוק מה העיכוב הזה בבדיקה פשוטה במחשב? החיילים טוענים שחסר כוח-אדם (הציעו לנו להתנדב...). הפסיכולוגית של החטיבה פגשנו אותה במחסום, והיא סיפרה שהיא עובדת בעיקר עם המפקדים והקצינים. באה להתרשם ממראה עיניים ומשיחה עם חיילי המחסום. לדבריה, בחטיבת הצנחנים מקדישים חשיבה רבה לנושא המחסומים ולהתנהגות החיילים בהם. עם זאת, נקודת הראות שלה ושל הצבא היא בראש ובראשונה מילוי המשימה. שמעתי חיילים שמספרים לה שבתחילה היה להם קשה במחסום אך "גאוות מחסום חווארה" על הצלחותיהם במעצר מחבלים (אפילו המחבלת שנעצרה באריאל חששה, לדבריהם, לעבור במחסום חווארה), מקילה על המצב. נסינו להעביר דרכה מסרים על הצורך בסככה, בזירוז הבדיקות במחשב, ביצירת אמפתיה של החיילים למצב של הפלסטיני במחסום (החיילים "נפגעים" כשהפלסטינים מנסים לשקר להם, ומענישים את מי שתפסו בשקר. חשוב להסביר לחיל הצעיר, שזו דרך ההתגוננות שלו בסיטואציה המשפילה הזו. ניסיון של שיחתי עם חיל במחסום ) חווארה צפון: מחסום היציאה משכם. (צפו: תמי ג' ואפרת).המצב סביר, יחסית: יש סככה למעוכבים. המעוכבים משוחררים בקצב סביר. מפקד המחסום דובר ערבית. בית איבא- עדה ר. טלי ב. רשמה: עדההגענו לבית איבא למחסום שנראה על פניו שקט, וחשבתי כי יש כתר מלא ואין עובר. עד מהרה נגלה לעיננו תור של מאות נשים וגברים שעמדו וחיכו לעבור ביציאה משכם. חיפשתי את נ' – מפקד המחסום כדי להתייצב ולברכו לשלום, אך נאמר לי כי הוא למעלה בחמ"ל וירד עוד מעט. ביקשתי שיאמרו לו כי אנחנו למטה מחכים לו. חייל אחד בלבד בדק, בנוסף ליושבי הבטונדה שמסתכלים על התעודות. החייל היחיד שהיה, ניהל שיחה בת כרבע שעה עד עשרים דקות עם אחד המבקשים לעבור, בן ארבעים בערך על פי מראה עין, מתלוצץ איתו, מסתלבט בקיצור. כל זאת כאשר תור של מאות אנשים כולל נשים בהריון מתקדם, זקנים חלשים, חולים תינוקות שחזרו מבדיקות או טיפולים בשכם וכו', ממתין ומתייבש בשמש, 2 מטר ממנו. כאשר הערנו את תשומת ליבו לתור הארוך, הוא אמר כי מתחשק לו להכיר את הבן אדם.לאחר כרבע שעה נוספים שבהם עברו באיטיות רבה מספר נשים ואף לא גבר אחד, החל חוסר שקט מאוד גדול בתור, וההמון החל לצעוד קדימה תוך שהוא משמיע קריאות כעס. חיילים עוד שני חיילים נזעקו עתה לבוא וקראו ארג'ה ארג'ה, כשהם מכוונים את הרובים לעבר הקהל. הלכתי לנסות להביא את נ' מפקד המחסום למטה. בכניסה למתחם החיילים פגשתי את ס' מיודענו מבית איבא וחווארה. הוא , שתפקידו להקל על האוכלוסייה הפלסטינית, התחיל לקלל בראותו אותי. ניסיתי לדבר על ליבו ולהסביר לו כי המצב במחסום מסוכן מאוד כרגע גם לחיילים, שלמרות כלי הנשק הרבים, הם מעטים מול המון רב. התשובה הורבלית הייתה סדרת קללות נוספת ואיום להזמין משטרה כחולה. שאלתי למה משטרה בעצם? ונעניתי כי "אתן מפריעות לעבודה". בינתיים התחממו הלאה העניינים ביציאה משכם. לאחר דקות נוספות ירד נ'. הסברתי גם לו את הסכנה בכמות כזו של בני אדם הממתינה שעות בשמש, שלא לדבר על העוולה בכך. תוך כמה דקות נפתחו שערים אחוריים למעבר גברים [דרך הכביש] וגם במחסום עצמו העבירו במהירות שיא את הנשים. תוך דקות התרוקן המחסום כליל!!! לאחר מכן היה תור "סביר" של 15 דקות – 30 דקות. התעכבנו בבית איבא בגין שני מקרים: אחד של מורה שכל תעודותיו היו כשורה, והוא עוכב כי נראה לחייל סתם "חשוד" {אולי הזקן? ואולי סתם) ואילו השני היה מקרה של אח ואחות – היא חולה שחזרה מבי"ח בשכם, לה נתנו לעבור, לו לא נתנו והיא לא עזבה בלעדיו. בעזרתו האדיבה והעניינית של נ' ובהשתתפות פעילה של טליה , נ' ושלי, נפתרה בעייתם של הזוג – שוחררו, והתברר שאת תעודת הזהות של המורה הם איבדו. כבר היה מאוחר וקיבלנו את הרושם כי נ' מטפל בעניין ברצינות. השארנו מס' טלפון בידי המורה, למקרה שלא ישוחרר, ויצאנו לחווארה. לאסוף את המשמרת שם. לסיום- בדרך הביתה בדרכנו חזרה, ראינו בכפר חווארה ג'יפ של משמר הגבול , וכל החנויות סגורות. עובר אורח הסביר לנו שזו הייתה הדרישה. לעומת זאת, התושבים חופשיים להלך בחוץ. למה? לא ברור.