בוקר

ג'וברה, יום ג' 27.4 (יום העצמאות), משמרת בוקר. נוכחות: מיה מ', לירונה, אלינוער (רשמה) בוקר שגרתי, במסגרת הכתר, סגר, והזוועה הרגילה. 07:30: רק למרצים, לסטודנטים ולבעיות רפואיות ניתן לעבור. למשל, אשה ונער מג'יוס, לדבריה בדרכם לרופא, מסורבת. לטענת החיילים היא מגיעה כל יום. אחרי הפצרות שלי (בשקט ובצד) מנסה נציג המת"ק א' לדבר שוב עם מפקד המחסום, שחוזר כעבור כמה דקות ומספר שדיבר עם מפקדו, וסורב. נניח. המקרה לא נראה מספיק חמור ומשכנע לערב בו את רופאים לזכויות אדם וכו'.בדרך כלל, התנועה זורמת. שני חיילים לפחות עורכים את הבידוק. אחד מהם גס במיוחד, הודף פיזית כמה בחורים שלא ניתן להם לעבור והעזו להשתהות דקה או שתיים במרחק-מה מחוץ למחסום. חייל: "רוּח, רוּח. אני סופר עד חמש, אם לא תזוזו..." (מצביע על הרובה שלו). זה מה שקורה כשנותנים כוח עצום כזה בידי בחור בן 19. בעיה: את מחסום היציאה לישראל מאיישים שני מתנדבי קו התפר, מגעילים במיוחד. בבואי מנסה אחד מהם לומר לי שלישראלים אסור להיכנס לג'וברה. נראה שלשניים אין שמץ של מושג מה עליהם לעשות, איפה הם נמצאים, מה מותר ומה אסור ולמי, מהי הטופוגרפיה של המחסום וכו'. השני גרוע עוד יותר. הוא מכריז בקול צלול שהיה מפוצץ את כל הפלסטינים (וזאת בלי פרובוקציה מצידי או מצד מישהו אחר). המתנדבים אמורים להיות גורם ממתן, מיושב ושקול, לא? נו באמת. כדאי שמי שאחראי עליהם ישים לב.