בוקר

בית-לחם והסביבה משמרת בוקר 20.4.04 צופות: איימי כ. שרי ש. רשמה רחל א. מחסום בית לחם (300): 06:45 : סגר כללי פרט לבעלי רשיונות מיוחדים שמגיעים טיפיןטיפין במעבר להולכי רגל. 4 מעוכבים עומדים עם הפנים לקיר ותעודות בבדיקה.עזבנו לאחר חילוף המשמרות. חסימת צומת אל-חדר וכביש 60 45: 07 כשהגענו נראה המקום כמו תחנת מוניותרגילה: סדרן, והרבה מוניות וטרנזיטים חונים ליד החסימה. הרבה אנשים עובריםבשני הכיוונים, אין ביקורת. כאשר עמדנו לעזוב, הגיעו פתאום שני ג'יפים צבאייםביללת צופרים, חיילים קפצו מהם ברובים שלופים והורו לכל המוניות לפנות אתהמקום. כל הנמצאים עוכבו ולא הורשו לעבור. לשאלתנו נמסר לנו שמחפשים מבוקש,ולכן יש צורך לבדוק תעודות של כל העוברים. זה התבצע כך שחייל אחד נעמד לידהחסימה והורה לכולם לעמוד בטור במרחק בטחון, ולגשת אחד אחד עם התעודות. חששנושיווצר מתח, אך שלשת החיילים שלטו במצב בעזרת יחס תקיף אך קורקטי ומנומס. נשיםוילדים עברו ללא תור. כשעזבנו, המעבר היה יציב וללא עיכובים. אחד החייליםהתעניין במעשינו שם, והשתדלנו מאוד להסביר. כמה הערות מאוד אישיות: באותו בוקר, יום לאחר יום השואה, באתי למחסוםווטש כאשר אני נושאת איתי, כמו כולנו, את ה"זכרון הקולקטיבי" הלאומי שלנו, אתהמראות ואת הסיפורים של אותו יום. באירוע המתואר למעלה, גם אם היה אירוע קלשעבר ברוח טובה, היו תמונות מאוד צורמות: חיילים צעירים מכוונים רובים שלופיםלקהל זקנים נשים וטף, אשה עם ילדה קטנה עומדת בתור לפני החיילים. תאמינו לישמה ששידרו אלי החושים שלי היה מדכא ומזעזע, ולו רק בגלל הזכרון הקולקטיבי הזה.הלכנו משם בדרך חזרה, עוד דקה, כביש המנהרות, וכבר אנחנו בכביש גילה ההומה,בבית.