אחה"צ

קלקיליה, בית פוריק, חווארה דרום, יום ד' 21.4.04, אחה"צ דפנה, אילת, נילי, חני (אורחת מהצפון), תמר, שירילי, אסנת, אריק (אורח), אירית (מדווחת) 13:30 קלקיליה החלטנו לבדוק את הכניסה לקלקיליה ומצאנו מחסום ותור של מכוניות המבקשות להיכנס ושל הולכי רגל, בעיקר כאלה שרוצים לצאת. התברר שבגלל התראה המחסום היה סגור משעה 12:00 עד לפני זמן קצר. המחסום הוקם מחדש בשבת ופעיל מאז. החיילים ונציג המת"ק לא ידעו מי אנחנו (חשוב להביא מכתב לחיילים!). מייד אמרו לנו לעזוב, שאנחנו באחריותם, נושא ה"שטח הצבאי הסגור" שוב עלה ודרשתי לראות צו חתום עם תאריך ואז ירדו מהנושא. שילוט ענק חדש בלבן על גבי אדום – שלושה שלטים נפרדים בעברית, ערבית ואנגלית - מציינים ש"הכניסה לכפר זה..." – כמובן שעיר בת 40000 תושבים היא "כפר". 13:45 לפתע התקרב קצין שעמד בצד ועברו ל"בדיקה מדגמית" והתנועה החלה לזרום, ברגל וברכב, וכל הולכי הרגל עברו לפני שעזבנו. 14:35 בית פוריק תור של הולכי רגל (כ-50) ממתין לצאת מכיוון שכם. על אדם שהעביר בבוקר סחורה משכם לבית פוריק נאסר להיכנס בחזרה לשכם, והוא מחכה כבר ארבע שעות. שלוש משאיות ללא קירור מלאות בדגי בקלה, מסורבות מעבר כי הן של מישהו משכם ולא מבית פוריק.הרופא שחייל פצע אותו לפני כחודשיים בבית איבא הגיע להכיר אותנו והתעקש לקנות לכולנו ארטיקים. שוב מבקש חייל שנתרחק ואנחנו נשארות. אנשים עוברים, כמה אמהות עם תינוקות מקודמות בתור, מכוניות אינן עוברות כי בניית גדר בטון נוספת מתבצעת במסלול הנסיעה. עזבנו ב 15:30. 15:35 חווארה דרום חייל בשם ר' אומר שהוא מפקד המחסום. לידו קצין מהמת"ק. כשבעה מעוכבים. לא הרבה אנשים מחכים לעבור לשכם ואין מכוניות. אחד מהמעוכבים שחיכה כבר שעתיים ניגש לחייל לשאול בעצבנות למה לוקח כל כך הרבה זמן, אם המשטרה צריכה לבוא לבדוק אותו אז שתבוא כבר. עמדנו ממש לידו וליד החיילים. כולם היו עצבניים בגלל "התראה חמה ממש". חייל בשם נ"ב ניגש אליו וכופף זרועו לאחור בחוזקה. עמדתי ממש לידו וניסיתי להרגיע את שניהם ואף פיזית להפריד ביניהם, תוך כדי כך התקרבו עוד חיילים עם רובים והפלסטיני התעצבן והחייל נעשה מאיים ושם עליו אזיקונים וטען שהוא תקף אותו ושיגיש נגדו תלונה. אילת צילמה, ארבע מאיתנו היינו נוכחות מקרוב בכל האירוע האלים. החייל לקח את העציר לכוך וכיסה את עיניו והדף אותו לכרוע על הארץ. הצלחתי לברר את פרטי העציר, בחור ממזרח ירושלים שרצה להביא סחורה לגב-אל-גב בעוורתה ולא הורשה לעבור. חברו חיכה בצד עם המעוכבים. למרות מחאותיו נצמדתי אליהם וטלפנתי למוקד ההומניטרי, וכשלא היתה תשובה – לכרמלה מנשה.במהלך הדקות הבאות ביקשתי מדפנה והיא סיפרה על האירוע למ', מפקד המחסום הצפוני, שבא לברר, שמע את גרסתנו ואת גרסת החיילים. בינתיים, ב 16:20, הגיעה ניידת משטרה ושוטר, ששמו בידינו וכן מס' הרכב שלו, ניגש אלי ואמר שהוגשה נגדנו תלונה אבל הוא כמובן לא יתייחס אליה, כי אנחנו עומדות בשקט בצד (לאחר התגרה התרחקנו כחמישה צעדים לאחור, בייחוד משום שהמצב היה שקט ואנשים מעטים שהיו נבדקו ללא עיכוב ועברו).אחרי שהשוטר שמע את הגרסאות שלי ושל החיילים הוא שיחרר את העצור (16:37) והחזיר לו את מפתחות המכונית. את פרטי התבקשתי לתת ונתתי. כל המצב נתן תחושה של תסכול אלים ומייאש.