בית-לחם, בית-עומר, אל-חאדר יום ראשון, 144/3/04 בוקר משקיפות:חיה א', עדה ג', מרית (דווחה) 7:00 מחסום בית-לחם (300). כ-50 מעוכבים. חייל מזהיר אותנו בגסות שלא נתקרב. מדבר עם המעוכבים בגסות נוראה. אינו יודע ערבית. מדי פעם קורא למישהו וצועק עליו, כוונה להשפיל בולטת. אינו מוכן להזדהות.בכיוון בית-לחם 8 משאיות. ממתינות, איש אינו פונה אליהן. אחרי שיחה של חיה עם מפקד שהגיע בג'יפ, מסתבר שיש סגר. האנשים ימתינו עד שיקבלו את התעודות ויוחזרו לבית-לחם. המפקד מורה לחייל למסור את שמו – ולאחר שמסר, גם טון דבריו השתנה.מחזירים אחת אחת את המשאיות שהמתינו. תנאי הבטיחות במחסום בלתי-אפשריים. משאיות מסתובבות חזרה בקושי.לשאלתנו על איש המינהל האזרחי שאיננו, אמרו החיילים "החזרנו אותו כי זה מחסום שלנו". לפני חוסן הכביש סגור בערמות עפר. האנשים עוברים ברגל לכיוון אל-חאדר. אינם יודעים אם חוסאן סגורה.חיה קבעה פגישה עם א' מבית-עומר. ביום חמישי ב-2.30 לפנות בוקר עצרו 20 צעירים, וביניהם אחיו בן 16 . כשבאו שברו את זגוגיות החלונות. לא נתנו להם להחליף בגדים. אחרי הצעירים לקחו גם את א' המבוגר יותר, ולגביו הסכימו להמתין עד שיתלבש. כפתו את ידי כולם מאחורי הגב, קשרו להם את העיניים, והובילו אותם במשאית לגוש-עציון. את א' שחררו ב-10.30 בבוקר. הצעירים יושבים שם כבר שלושה ימים, ללא בגדים להחלפה, ואין דרך להידבר אתם.בבית עומר חיה קיבלה טפסי תשלום לביטוח הלאומי, וקנסות תעבורה משתי משפחות, כי אין להם דרך להגיע לבית דואר.במת"ק גוש עציון, כ-80 איש לסידורים. אנשים שאינם מצליחים להגיע לבית-דואר על מנת להסדיר תשלומים, נתנו לנו את הטפסים ונסענו לדואר באלון שבות, ושילמנו עבורם. לדעתם חסכנו להם כשלושה ימי ריצות הלוך ושוב. במת"ק אין מכונת צילום, הסענו אנשים לתחנת הדלק, ששם הצלחנו לצלם.הכבישים ריקים. לא נראית כמעט תחבורה ציבורית פלסטינית.