בית איבא

חום כבד ומעיק. כללית: שכלול הבנליות של הרוע – כלומר: שיפורים טכניים במנגנון שמלכתחילה עדיף היה שלא יתקיים. 13:10 מחסום פתע בדרך בכניסה לרמת גלעד. מעט תנועה, בעיקר כלי רכב פרטיים. נעצרנו, ומיד, כמו בקומדיה מטורפת, סימנו החיילים לכל המכוניות לעבור, נכנסו לרכב הצבאי ונסעו משם – ונעלם המחסום. אבל בדרכנו בחזרה הביתה - היה שם שוב המחסום. 13:35 בית איבא – לסטודנטים מותר לעבור בימי רביעי ושבת, אבל: בימי רביעי מותר להם רק לצאת משכם ולא להיכנס אליה... כ – 80 אנשים צפופים בצד המזרחי, מכיוון שכם – ומולם אדם אחד שמסמן בכל פעם לשניים להתקדם – זהו רס"ן עפר, מסתבר – לאחר הגעתנו, מלוות בצוות צילום (אפקטיבי מאוד בהשפעתו על הנעשה במחסומים...) ולאחר שהחיילים סירבו לדבר איתנו או לומר מי המפקד שלהם – פתאום הצטרפו אל רס"ן עפר שניים וגוש האדם החל לעבור במהירות ובאדיבות ("תעזרי לגברת הזקנה" אמר עפר לדפנה...). כ 10 מעוכבים בצד, בשמש החמה, ארבעה בני 18 מהכפר הסמוך שנתפסו עוברים בגבעות עוקפות המחסום והוחזקו כבר שעתיים. כששאלנו אמר המפקד (סג"מ נדב) שהם יחכו עד תום 4 שעות ההמתנה המותרות, כעונש, ולא עזרה בקשתנו להתחשב בחום הלוהט. רס"ן עפר פנה לטפל במעוכבים, על-פי בקשתנו, בחביבות, תוך שיחות בערבית ובהומור לבבי – אחדים הוא אכן שחרר (החזיר התעודות) לאחר ה"שיחות" - כמובן שהוא כיכב מול המצלמה בכל הסצנה הזאת – ושלא למצלמה, כשהאצנו בו לגבי האחרים, הוא אמר: "לאט לאט"... 14:30 התפצלנו. כמה מאיתנו יצאו לשבי שומרון. אין מכוניות בכלל, אחר כך – טפטוף של מכונית כל כמה דקות וכולן נבדקו בחופזה ועברו. ניסינו לעזור למורה שמכוניתו הוחרמה לפני 13 יום, ואמורה לחזור לידיו מחר, אבל אשתו ילדה והוא מבקש לקבל את המכונית יום לפני הזמן כדי להוציא אותה ואת התינוק מבית החולים בשכם. החיילים במקום היו עוינים-לייט כלפינו, הדברים הרגילים: שטח צבאי סגור, אסור לצלם – הרגענו אותם והבהרנו שמותר ושאנחנו נשארות. לא אפשרו לנו לדבר עם הקצין (הוא בתדריך) כדי לקדם את עניינו של האב הטרי, שעמד בצד וחיכה. בשעה 15:20 הגיע סגן שי, היה ענייני ומיד שחרר את המכונית ואף הסכים לתת פתק חתום המאשר לו לנסוע בה ללא לוחית במשך היום – כי זו משום מה נעלמה במגרש החניה של המכוניות המוחרמות (!!!) הפרשה כולה דווחה למוקד החרום (כדי שאם ייתקל בקשיים עקב היעדר לוחית הרישוי – נוכל לעזור לו). בינתיים בבית איבא: 15:00 לחץ נורא – המוני אנשים מצטופפים לעבור משכם, חום קשה מנשוא. הלחץ גובר, החיילים לחוצים, צועקים והודפים לאחור את הציבור. מבהיל מאוד. התערבות שלנו אולי השפיעה ובאו עוד חיילים ששחררו מהלחץ והעבירו אנשים בקצב מהיר יותר.20 מעוכבים בצד. בשלב מסוים חייל שהתעצבן רצה לסמן להם עד היכן עליהם לעמוד וזרק בלוק על הקרקע באופן אלים ביותר ומאיים.15:45 נשות בית-איבא יצאו משם ונעצרו במחסום פתע בפניה מדיר שראף לשבי שומרון, כלומר: קילומטר וחצי מהמחסום שבו נבדקו כולם בבית-איבא הם מורדים מהאוטובוסים, הם ומטענם, נבדקים בשורות מסודרות – גברים לחוד ונשים לחוד – ורק אז חוזרים לאוטובוס להמשך הנסיעה.16:00 הקבוצה משבי שומרון מצטרפת למחסום הפתע – 6 אוטובוסים כבר עומדים בתור, רק שלושה חיילים מאיישים את המחסום, כשמפעם לפעם חולפת מכונית צבאית ובה עוד חיילים שממשיכים הלאה. בדיקה במוקד ההומניטרי הניבה תגובה על התראה חמורה בכל הסביבה ושאין מה לעשות וככה זה יימשך כל היום... נשארנו לעמוד ולצפות בבדיקות ובשחרור האוטובוסים לתנועה, אולי התערבותנו עזרה לשחרר בחור שתעודתו נלקחה כנראה בגלל ש"התחצף" לחייל – אבל הוחזרה כעבור רבע שעה והוא נסע עם חברתו המבוהלת באוטובוס הבא לטול-כרם.17:20 בדרך הביתה – בצומת ג'ת מחסום פתע, אוטובוסים, טרנזיטים עמוסי אנשים. עצרנו. 3 אוטובוסים, כולם יורדים, כולל תכולה, בדיקות, והלאה. הפעם הנוסעים באו מרמאללה לכיוון טול כרם. 17:30 קבוצת אנשים באו מקדומים מהמת"ק – אחדים יצאו בבוקר מטול כרם – עקב המחסומים הגיעו מאוחר, חיכו כל היום ולא קיבלו אישור ועליהם לחזור בעוד שבוע. "יום בחיים של..."זהו זה.אירית