בית איבא

צופות: 
אסתי צ, גליה, תמי ג, צילי ג(דווחה)
28/02/2004
|
בוקר

מחסום בית איבא ותאונה בדרך

11:00-15:00
רצינו להגיע לקוסין אבל לא הצלחנו. מטרת הנסיעה: להגיע לכפר קוסין לגבות עדויות אודות נזק שנגרם לאנשי הכפר ע"י כוחות צבא שתפסו את בתיהם. הנסיעה נקבעה מראש עם אנשי הכפר שפגשנו במת"ק שכם. 10:00 - יוצאים מכפר סבא, תחנת הדלק השלום, לקלקיליה על כביש 55 לכיוון שכם
11:00-13:00 - מחסום פתע ותאונה בין קדומים וג'ית, כביש 55,

13:00-15:00 - מחסום בית איבא מחסום פתע ותאונה בדרך מקלקיליה לשכם, בשעה 11:00, עצרנו למראה מחסום פתע, ג'יפ צבאי , שעמד באלכסון על הנתיב הנגדי [על כביש 55, אחרי קדומים ולפני ג'ית]. החיילים עיכבו אוטובוס מורשה ע"י המנהל האזרחי, על כל נוסעיו. היו 19 נוסעים מעוכביםinfo-icon שעמדו בצידי הדרך, שאמרו שהם מחכים מזה שעה ויותר במקום. אחד מחיילי הג'יפ, סג"מ בשם ליאור, סימן לנ' לעצור מול האוטובוס. נ' החנה את הרכב בצד הכביש, אסתי וגליה ונ' נשארו ברכב ותמי וצילי הלכו לראות מה קורה.סג"מ ליאור, תוקפני במיוחד, עצר רכבים ונוסעים לבדיקה דקדקנית, תוך כדי כך נוצר פקק תנועה, ומעבר מסוכן וצר בין האוטובוס והרכב של נ' לרכבים שהגיעו משני הכיוונים. הג'יפ שעמד באמצע הנתיב לקלקיליה היה מרוחק כ300-מ' בלבד מהסיבוב. לפתע, שמענו חבטה. ראינו שמשאית פלסטינית שבאה מקלקיליה התנגשה מאחור בטרנזיט.[ הטיפול התמשך ולהלן המשך הדוח]. פנינו מכביש 60 לכיוון שכם דרך דיר שארף והגענו למחסום בית איבא.
עבורי, זו הפעם הראשונה במחסום זה. מחסום פנימי הנמצא בשום מקום. מראה נורא, חסר פשר, בליל של אנשים פגועים דחוסים וכועסים האמורים להציג תעודות ואישורים, משאיות שממתינות, חיילים ממוגנים ומפוחדים, חמורים, משורייניות, רובים, זחל"מיות, מתח קשה וחסר תכלית בחום כבד של 30 מעלות בצל, ואין צל , לצד הר פצוע שהוא המחצבה, על ידו, על תל קטן, בית מכוסה בסמרטוט הסוואה החולש על המחסום ולידו מין רכב משוריין הנראה כלקוח מסרט של מדע בדיוני. המחסום מחולק לשניים: היוצאים משכם והנכנסים אליה.מכיוון דיר שארף לשכם, [מצפון מערב], מחכות יותר מ20 משאיות, שעות ארוכות לדברי הנהגים.במרכז המחסום- pill box ,ממנו נשלפות כפות ידיים לבדוק את תעודותיהם של הולכי רגל המגיעים משכם. לא ברור אם לידיים האלו יש בכלל גוף, או שמא עמוד הבטון המזויין הזה רכש לעצמו לפתע ידי אדם. לצד הקיר על הכביש הפונה לקוסין, ישובים 15 מעוכבים צעירים. בשמש הלוהטת. הם מחכים לדבריהם למעלה משש שעות, ללא צל או מיםinfo-icon. תעודותיהם בתוך הפילבוקס. סביב הפילבוקס מסתובבים כסהרוריים חמורים, זקנים, חיילים, ילדים, אמבולנסים, משאיות, סטודנטים שביקשו להגיע לבחינה באוניברסיטה ופספסו אותה, נשים הרות. בחלק המזרחי של המחסום, עומד המון אדם בתור דחוס לעבור את בדיקת גלאי המתכת.
לפחות 150 הולכי רגל שבאו משכם עומדים מותשים מהחום. הם עומדים שעה - שעה וחצי, לדבריהם. החיילים לא מקדמים את התור כי הולכי הרגל עברו את הקו המסומן. "עד שלא יעמדו כמו שצריך" הם לא יעברו. מדי פעם, מעבירים פלסטיני דרך הגלאי. הוא נדרש להרים את חולצתו. הידיים היוצאות מעמוד הבטון בודקות את תעודותיו.
 

אנו פונות לאחד משני הסמלים במקום ושואלות מי מפקד המחסום. הוא מתעלם מאתנו. כאילו היינו אוויר. אין עם מי לדבר. תחושת ניכור ואין אונים. ברגע מסוים, אני רואה חמישה חיילים עם קסדות עומדים בשורה מול קהל הבאים משכם ודוחקים אותם לאחור, אל מאחורי "הקו". אחד החיילים שעמד על יד הפילבוקס הצביע לפתע על חמור רתום לעגלה, [חמור בצבע חום], ואמר לחברו החייל: "החמור הזה לא עובר! " החבר הורה לחמור [ החום] לחזור לשכם. [לא היה ברור אם החמור מבוקש, שמא אין לו כרטיס מגנטיinfo-icon, אם הוא שב"ח ואולי אישור המעבר שלו פג תוקפו? ]. החמור התעלם מדברי החייל והמשיך להסתובב סביב הפילבוקס.

מסיפורי המעוכבים: כולם צעירים כבני 17-25, טענו שהם מעוכבים לצד הקיר, ללא צל כבר 6 שעות. אמו של אחד מהם הגיעה בדאגה למקום וניסתה לשחרר את בנה. מ' מטובאס אמר שהוא מחכה משעה 08:00. מ' מבורקה, גם הוא מחכה משמונה. שוטר פלסטיני צעיר בשם ס', אמר שתמיד הוא עובר פה, ולא עושים לו בעיות. רק הפעם. בחור אחר היה צריך להגיע לרופא עד שעה שתיים וחצי. אחר, איחר לבחינה חשובה באוניברסיטת אל נג'אח. בשעה אחת וחצי, פנינו למוקד ההומניטרי בבית אל. הודענו לבחור בשם לילון אודות המצב. ניסינו ליצור קשר עם דובר צה"ל - להודיע אודות המספר הגבוה של המחכים בתור - ללא הועיל.
בערך בשעה 13:45 , הגיע מפקד של פלוגת חרוב - סגן בשם חייקה. בתחילה ניגש ישר אלינו ו"נאם לנו": לא להפריע לחיילים שלו. נתנו לו לנאום. לאחר שגמר, אמרנו לו שמצב כזה לא יתכן. לא יתכן שאנשים יחכו שעה וחצי כדי לעבור בגלאי המתכת. לא יתכן שמעוכבים יחכו 6 שעות עד שייבדקו ע"י השב"כ. הוא התווכח ואמר שאצלו "לא יעבור אף אחד שלא נבדק". אמרנו שיבדוק, אבל "שיגביר את קצב הבדיקה".
"באורח פלא" - תוך חצי שעה פחת תור הממתינים לגלאי המתכת מ150 ל 10 אנשים בלבד. טלפונים נוספים למוקד בבית אל הוריד את מספר המעוכבים ששוחררו בהדרגה. בשעה 14:30, נותרו 5 מעוכבים. חייקה הבטיח לטפל בבחור עם התור למרפאה. למרות שבאו שתי נשים מקוסין לקבל את פנינו במחסום, כבר לא היה טעם לנסוע לשם. חזרנו ונסענו הביתה מותשות.
צילי