תרקומיא

מקום: 
צופות: 
עופרה מ. ואלדמע
23/02/2004
|
בוקר

תרקומיא הגענו בחמש וחצי למחסום. בדרך אליו עברנו את המחסום בצומת בית גוברין, ראינו שם קבוצת אנשים ומישהו שעומד לידם ומטפל בהן, החלטנו להמשיך בכל זאת למחסום תרקומיא עצמו.יש לציין שיום לפני כן התרחש הפיגוע בירושלים, שתינו נתקלנו במחסומים בארץ (פתאומי כק"מ לפני צומת בית גוברין וכן לפני צומת ראם), צפינו בעייתיות מסוימת לאור הפיגוע והדיונים בהאג, לפי הנאמר ברדיו יש כוננות גבוהה של המשטרה.

במחסום עצמו פגשנו פועל שכבר עבר וכנראה חיכה למי שעוד לא, לטענתו הוא עבר ללא בעיות. לא עצרו אותנו כשהתקדמנו לכיוון הצד הפלישתינאי, הוחלפו 'בוקר טוב'. מיד אחר כך שני החיילים אמרו שהם הולכים לשרותים והשאירו את המחסום באחריותו של העומד במגדל. נעמדנו ליד הפלסטינים שחיכו בצד הפליסטיני (כעשרה). משאית שעברה לאט לאט במחסום הריק (היתה תחושה סוראליסטית משהו), נעצרה אחריו והחיילים שחזרו (אחרי 5 דקות - מדדנו) בדקו אותה. הפועלים עברו במהירות, התקדמו לפי קריאת החיילים בזוגות ולעיתים אף יותר. הגיעו שני טרנזיטים שהורידו פועלים, עברו במחסום לכיוון הארץ, הפועלים עברו רגלית ונבדקו במהירות, לא ניכרה בעיה, לאחר מכן הגיע עוד טרנזיט שהוריד פועלים וחזר גם פועלים אלה עברו במהירות, הפועל האחרון התבקש לקרוא לנו.התקדמנו לעבר החיילים במחסום- התגלו שלושה חיילים,משמר הגבול, בחור ממרכז ת"א (שנראה שתפקד כמפקד המחסום), בחור מפתח תקווה ובחור דרוזי מבית ג'אן, אווירה מאוד נינוחה. פועלים המשיכו להגיע בגלים, נעצרו ונקראו להתקדם ביחידים, זוגות וכד' והחיילים בדקו אותם (תעודות, אישורים, שקיות).מאותה הזמנה המשכנו לעמוד למעשה בתוך המחסום במשך כל המשמרת. החיילים היו אדיבים מאוד, גם כלפינו וגם כלפי הפועלים. שאלו שאלות על שהותנו במקום,מטרותינו, התנדבות/ לא התנדבות וכד' וגם ענו על שאלותינו. כלפי הפועלים היו החיילים ענייניית, בעיקר החייל הדרוזי, שהתנהג בצורה הבוגרת מבין שלושתם.כשהתקרבנו החיילים שוחחו איתנו על דעת הפועלים על הפיגוע, אמרו ששאלו אותם,שאלו את הפועל שבדיוק נבדק על ידם מה דעתו.
הפועל טען באופן כללי (דיבר בערבית בעיקר), שככה יש סתם בלגן כי אנחנו הורגים אותם והם הורגים אותנו (להפתעתי לא היתה תגובה מתלהמת של החיילים, גם לא מילולית כלפי אמירה כזאת שבעצם טענה (והחיילים קלטו זאת) שהחיילים הורגים בהם ולא שללה באופן גורף את הפיגוע.

החיילים התעניינו בדעתנו, סיפרתי להם שהפועלים בעזה, אחרי הפיגוע בעזה על ידי הפלישתינאית שניצלה את טוב לבו של החייל, כשחזרו מהעבודה בישראל אחרי הצהריים הרסו את האוהל שהחמאס הקים קרוב למחסום לכבודה, והרביצו שם לאנשי החמאס... את זה כמובן לא מפרסמים. בנושא השפה החיילים אמרו שלא מלמדים אותם ערביתinfo-icon בקורסים של מג"ב, אפילו שברור שהם ייתקלו באוכלוסיה דוברת ערבית, הם טענו שלומדים בשטח וגם שבדר"כ יש דרוזי במגורים, במשמרת וככה לומדים את הדברים הבסיסיים, תהיתי לעצמי אם גם לומדים להגיד תודה ובבקשה. בסה"כ החיילים היו בסדר גמור, הלכנו בשבע ועשרים, לאט לאט המשמרת התחלפה. לא הוחזרו פועלים, משאית אחת לא עברה משום שלא היה לה אישור.

סיקרן אותי איך תפסו הפועלים שני אירועים, ששניהם בעניין הקור. לחיילים יש חבית בה הם מבעירים אש וכך מתחממים, כשהגענו החבית היתה כבויה. והקור קר מאוד. לחיילים היה חומר בעירה אבל לא היה גרזן לחתוך את העץ כך שאפשר יהיה להכניסו לחבית. החיילים שאלו את הפועלים אם יש לו גרזן (???!!!), לאחד הפועלים הם הסבירו שזה בשביל לשבור את העץ, במהלך חילופי דברים (ברוח חיובית) הפועל הלך לצד עם פלטת העץ, השעין אותה על הקיר ושבר אותה עם אבן גדולה.

האירוע השני היה השלב הבא: הדלקת האש. החיילים כנראה לא מעשנים וגם אנחנו לא, כך שהם שאלו משלב זה כל פועל אם יש לו אש, אחד הפועלים הוציא מצית, החייל התחיל לנסות להצית את החבית, בעוד חייל אחר בודק את התעודה והאישור של הפועל. בשלב מסוים נגמרה הבדיקה, אבל האש לא נדלקה, הפועל חיכה, אבל לא העיז לבקש החייל היה עסוק בהדלקת האש והפועל עומד ומחכה, בסופו של דבר הפועל מלמל משהו על כך שכבר יישאר אצלכם, החייל הדרוזי קלט ואמר לו לא, חכה רגע, אל תלך בלי המצית, זירז את חברו והחזירו את המצית לפועל.

יש לציין שבשני המקרים החיילים אמרו לפועלים תודה, האירועים התרחשו בסך הכל מהר, כמה דקות, אבל סיקרן אותי גם איך הפועלים ראו אירועים אלה וגם האם החיילים קלטו את המורכבות של הארועים.ארוע אחר היה בעייתי יותר, מעל החבית שכבר הפיצה חום, לקח חייל אחד את האישור, החזיק אותה מעל החבית, וקרא לחייל שעמד לידו שיביט, על האופציה בעצם לעזוב את אישור לתוך האש. מאופן התרחשות הסיטואציה היה ברור שאין בכוונתו של החייל לעשות זאת, גם מתגובתו של החייל לאמירה שלי, אחרי שהפועל עבר, שהוא כמעט גרם עכשיו התקפת לב למישהו היה נראה שהוא לא חשב על הפועל באותו הרגע (היה ברור שזה לא נועד להפחיד, ל'חנך', להפגין כוח מול הפועל - פשוט 'ילדים', שזה כבר סוף המשמרת הארוכה שלהם - שמונה שעות).

כשהלכנו חזרה למכוניות חשבנו לעצמנו שראשית צריך לכתוב בדו"ח גם דברים טובים, אז אנחנו כותבות: החיילים תפקדו בסך הכל בסדר גמור, היו נחמדים, אדיבים, אנושיים, נינוחים כלפי כולם. כמו כן חשבנו שאומנם היתה קצת תחושה שגם אם לא היינו שם הדברים היו מתנהלים באותה צורה, מצד שני חשבנו גם שבמקרה אחר אירועים יכולים להתגלגל, אפילו אם ההתחלה היא לא מתוך כוונה רעה, לסיטואציות מאוד לא נעימות. משום שהדו"ח לא ארוך אוסיף בקיצור שהבחור שמסתובב עם הסובארו במחסום הוא בני ,הוא קשור למחצבה, ואת מי שהוא מעביר לא בודקים, לשאלה האם הם סומכים עליו ענו החיילים שמשרד הבטחון סומך עליו או משהו כזה. לפי הבנתנו מתוך מה שהוסבר לנו שהוא למעשה חלק מהפונקציות במחסום, גם לגבי עובדים וגם לגבי משאיות.רשמה: אלדמע.