ג'וברה (כפריאת)

הגענו ל"שער הילדים" בשעה 6:50. בוקר צלול, שקט, פורח. כמה ילדים יושבים ומחכים על יד השער הנעול. לאט לאט מתקבצים עוד תלמידים חלקם צעירים מאוד בעשור הראשון לחייהם, וחלקם נוער, מתבגרים. השער אמור להפתח בשעה 7:00 בדיוק, למשך מחצית השעה. השעה 7:10 ואין איש באופק. עדנה מצלצלת למת"ק לשאול על סיבת העיכוב ונאמר לה שהג'יפ בדרך. הרכב אכן מגיע ובו 4 חיילים שפותחים את השער ל - 10 דקות. החיילים לא עונים או מגיבים בכל דרך שהיא לשאלותינו. אי ההתיחסות נראית מכוונת. דרך השער עוברים 59 תלמידים שנחפזים לצד השני לעלות על ההסעות שלהם. אנחנו מברכים אותם ומנסים לקשור שיחה. חלקם נענה ואחרים שקועים בשלהם. בידי כמה מהם כרזות נגד הגדר - תרומתם להפגנה הנערכת היום נגד תוואי הגדר ומחאה על עצם הקמתה. אנחנו מחכות עוד זמן קצר לראות אם יופיעו עוד תלמידים כי אמורים לעבור 67 כלומר, חסרים - 8. איש לא מגיע. אנחנו ממשיכות למחסום ג'בארה. (407). במחסום קבוצת חיילים חדשה השייכת לחיל הרגלים, בעלי כומתות שחורות. המעבר מתנהל בשקט להוציא מספר אנשים הנושאים אישורי מעבר לישראל שלא מאפשרים להם לעבור. עדנה מצלצלת למת"ק לקאמיל , ששולח חייל לברור סיבת העיכוב. תוך כמה דקות מגיע החייל א. קשוב, ענייני שמסביר כי הכניסה לשטח ישראל יכולה להיעשות רק דרך מחסום "אירתאח" (700). לבעלי האישורים אין ברירה אלא להגיע למחסום אירתאח. הפקודה היא חד משמעית ואין מקום לנסות ולשכנע את חיילי המחסום לנהוג אחרת. אנחנו מזרזות את הפועלים לוותר ולהמשיך לאירתאח ומבטיחות בהמשך הבוקר להגיע לשם ולוודא שהם אכן עברו. עכשיו ניגשים אלינו חקלאים מעסיקים מתוסכלים מעולש, ניצני עוז או בית יצחק שבאו לקחת פועלות לעבודות חקלאיות. לפועלות יש אישורי עבודה בארץ משעה 5:00 בבוקר, ועד השעה 17:00. הנשים עם אישורי העבודה והמעסיקים נמצאים משני צידי המחסום כבר משעות הבוקר המאוד מוקדמות אלא שהחיילות המופקדות על הבידוק הביטחוני מגיעות למחסום רק בשעה 8:30. המעסיקים הישראלים מרשים לעצמם להוציא את תסכולם בקול גדול ואצל הנשים, העיניים אומרות הכל. בשעה 9:30 לערך מסתיים מעבר הפועלות. בין הנאספים במחסום מגיע אלינו אדם מבוגר מאוד, המעיד על עצמו שהוא בין 60, ואשר נראה הרבה יותר המצהר. הוא מתחנן שנעזור לו להכנס לג'בארה כדי לבקר את אמו הקשישה והחולה. הוא לא מצוייד באישור הנדרש. חיילי המחסום לא מאפשרים לו לעבור. גם כאן בקשנו את התערבותו של א. מהמת"ק שמפעיל שיקול דעת נוסף ונותן לקשיש לעבור. אנחנו ממשיכות למחסום הבא "ארתאח" ושם פוגשות את הפועלים שפגשנו בג'בארה. הם מצליחים לעבור ואנחנו זוכות לחיוך וללחיצת יד. כולנו נושמות לרווחה. אני מרגישה שזו טיפה בים, בעצם טיפה באוקיאנוס, כמה מחוות הומניטריות שלכאורה בטלות בשישים ובכ"ז, למשהו, זה עושה את כל ההבדל.רשמה רותי.