בית פוריכ, זעתרה (צומת תפוח), חווארה, עוורתא

צופות: 
מיקי, סנאית (מדווחת)
29/11/2015
|
בוקר

05.50 המחסומים של מרדא וזיתא היו פתוחים ולא היו חיילים

הכיכר של מחסום זעתרה-תפוח היתה ריקה מאנשים ומכוניות אבל היו סביבה ועליה חיילים לא מעטים.  לא היו אנשים בתחנת האוטובוס-טרמפים שמול המחסום, שעל כל הבטונדות שלה  צבוע דגל ישראל.

על מרבית הבטונדות ולוחות המודעות שסביב כיכר מחסום זעתרה מופיעה בכפולות רבות המודעה  הבאה שאח"כ מצאנו על גבי בטונדות לאורך כל הכבישים באזור:

לא היו מחסום או חסימה  וגם לא חיילים בחווארה, בכניסה לביתא, בכביש הפונה ליצהר.

היו חיילים לא מעטים בעמדות ובמגדל  השמירה סביב כיכר המחסום של חווארה-המוביל לשכם, במיוחד במפתח הכביש להר ברכה.

לא היו חיילים סביב מחנה הצבא בעוורתא. מגדל השמירה שליד מה שהיה מחסום גב-אל-גב בעוורתא לא היה מאויש.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נסענו למחסום בית פוריכ. המחסום עצמו היה ריק מחיילים, אבל חיילים איישו את מגדל השמירה בפתחו, ונפנפו לנו מלמעלה בידיהם. מכוניות הגיעו  מכיוון בית פוריכ ועברו דרך המחסום לכיוון שכם בלא בדיקה.   השעה היתה מעט לפני 7.00. החלטנו להכנס לבית פוריכ ולנסות לדבר עם אנשים בעיריה וברחוב על המצב שם. התוכנית היתה לערוך ביקור דומה גם בסרה ואולי גם בביתא בדרך חזרה.  בכניסה לבית פוריכ יש שלט אדום חדש שאינו אוסר על הכניסה, אלא מזהיר שהיא מסוכנת לישראלים.

נסענו לאטנו לאורך הרחוב הראשי של בית פוריכ, לגמרי בכניסה יש אתר זיכרון לאיש הצעיר שנהרג ב 15.11.  אנשים כיוונו אותנו אל בניין העיריה. לצערנו הוא היה עדיין סגור לגמרי. משיחה הבנו שבמשך היום המחסום פתוח, אבל בלילה החיילים באים לבתים שונים וממררים את חיי התושבים. נסענו לאטנו חזרה.

כשיצאנו מן הכביש של הכפר ופנינו שמאלה כדי לשוב על עקבותינו, ראינו קבוצה של חיילים רצה אלינו בבהילות כשהם מנפנפים בידיהם וברוביהם. עצרנו לצד הכביש והמתנו. החיילים הגיעו במצב התנשפות וחרדתיות לא מבוטלת, ושאלו אותנו אם אנו יודעות מה עשינו.  הסתבר שהם ראו  ”מכונית יהודית נכנסת לבית פוריכ” כדבריהם, ומייד הזעיקו תגבורות של החטיבה לדאוג לשלומנו. הודינו להם על הדאגה. הסברנו שהכל בסדר, שאנו נכנסות לכפרים שונים, נוסעות במחסומים, פוסעות  בקרב קהלים פלסטינים והדגלים והתגים של מחסוםווטש מגינים עלינו. רצינו לנסוע לדרכנו. החיילים עכבו אותנו בטענה שעשינו דבר שאינו מותר, ועלינו להמתין לתחקיר אישי של המ”פ וכיוצ”ב. שום הסברים לא הועילו. הם נטלו את מספרי הת”ז שלנו והעבירוגם את מס המכונית. היו בהחלט אדיבים אבל המשיכו לעכבנו בכביש שמעל למחסום עצמו.  משם יכולנו לראות שעל חומת המחסום עצמו מישהם הצליחו לרשום    From Berlin to Palestine tearing down apartheid wall

 

 

 

 

 

 

 

 

לאחר זמן מה נסינו לדבר עם מת”ק שכם כדי שיורו לחיילים לשחררנו. בסופו של דבר הגיע המ”פ לאחר למעלה משעה, וטען שבית פוריכ היא בשטח A.   לאחר בירורים שנמשכו שוב זמן מה הוא שב אלינו, התנצל שהם טעוו שוחררנו לדרכנו. ביינתים בזמן הבירורים הקיפו אותנו החיילים שעכבונו, והחיילים שהגיעו עם רכב המ”פ, ורצו להבין איך אנו עושות דבר שכזה. שובהסברנו שאנו ותיקות מאוד במחסוםווטש, ומעולם לא קרה לנו דבר וכו. הפליאה, אי ההבנה ואולי-אולי הסדק הצר שנסדקה בו הדמוניזציה של הפלסטינים ”ששוחטיםכל אחד” בלי הבחנה , היתה שווה את ההמתנה, אבל אולי היא תימחק לה מייד.

כלהחיילים חבשו כיפות, הגדוד שם עכשיו הוא ”תומר”, המורכב מחרדים שהתגייסו ועל חזית מדיהם מצויה הסיסמא ”אחוזי  חרב, מלומדי מלחמה“. גם החיילים מן הגדוד האחר ”רותם” שהגיעו עם המ”פ חבשו כיפות.

סוף סוף יכולנו גם לצחוק קצת אחרי העיכוב המעיק הזה: הסיסמא לקוחה מפרק ו, שיר השירים, ומתארת את ששים הגיבורים השומרים ”מִפחד בלילות” על מיטתו של שלמה המלך, שאליה אמורה להגיע עלמה מן המדבר, עטורת מור ולבונה. פרשנות אומרת שאת מיטתו של שלמה יש לפרש כ”בית המקדש” , אלא מה

בשל העיכוב -כשיצאנו השעה היתה קרובה לרבע לתשע- לא היה לנו די זמן להכנס לכפרים אחרים ולברר את המצב שם.

בתחנה של מחסום חווארה -הר ברכה היו לא מעט מתנחלים והרבה יותר חיילים.

ממש ליד הכניסה לביתא היו חיילים על גג בית שעל הדרך.

תנועת המכוניות לכיוון שכם בכביש ביתא-חווארה-  זחלה בשיירה למרות שמחסום חווארה עצמו פתוח. לדעתנו  הסיבה היא שיש רק נתיב אחד במסלול סביב אי התנועה ליד המחסום,  ולכן התנועה אטית, מה גם שיש לקחת בחשבון מכוניות של מתנחלים מכיוון איתמר וכו שנכנסות לאי התנועה בלי להמתין לתורן.

במחסום זעתרה-תפוח היו אנשים רבים בתחנת האוטובוס- טרמפים והרבה יותר חיילים. תנועת המכוניות בשני הכיוונים זרמה ללא עיכוב מכוניות.  במגרש היו רק כלי עבודה ומשאיות עם מספר ישראלי.