אבו דיס (הפשפש), סואחרה א-שרקיה, שיח' סעד

א-טור, אבו דיס, סואחרה, שיח' סעד, צור באהר, כביש הטבעת

יצאנו למשמרת בשעה 07:00 שעה שבה יוצאים הילדים לבתי הספר והמבוגרים לעבודה. בא-טור לא נראתה תנועה שונה מכרגיל.

המשכנו לאבו דיס. אחרי נסיעה קצרה נתקענו בפקק. כשהצלחנו להתקדם גילינו משאית ענקית שעליה מנוף מנסה לתמרן כניסה לסימטה צרה. התברר כי "יד נעלמה" קטעה את גדר התייל וחלקים מחומת ההפרדה, ועכשיו מתכוננים לתיקון. ומי הפועלים?....כמובן פלסטינים שהיו ונשארו הקורבנות של החומה.

המשכנו בדרך האמריקאית. לפתע נתגלה לעינינו אחד מ"פלאי הכיבוש". היות ואישורי בניה אין ובניה "בלתי חוקית" נהרסת הומצא "פטנט". צריח של מסגד עשוי מעמודי ברזל שביניהם חלל וכיפת המסגד עשויה מזכוכית. מצב של אין/יש!

במחסום סואחרה אין תנועה. שעת השיא כבר נסתימה. בבוקר עוברים הסטודנטים והתלמידים בלי בדיקה במחסום, אך בשובם לירושלים הם נאלצים לעבור במעבר הזיתים המרוחק.

שיח סעד:

ריק. התלמידים המורים והפועלים עברו. קטע החומה בנוי "לתלפיות" ולצידו מגרש חניה שגם הוא אחד מפלאי הכיבוש. המגרש מיועד למטיבי טיפוס ולכת, כי הוא ממוקם למרגלות גבעה והדרך ממנו למחסום תלולה וארוכה. אין פלא שהוא ריק. גם במחסום עצמו יש גרם מדרגות – ואין פתרון לנכים או מתקשים בטיפוס. ארכיטקטורת כיבוש ראויה לכל פרס! להפתעתנו לא באו לגרש אותנו מהמקום שבו עמדנו, שהוא היחיד שממנו ניתן לראות את הנעשה במקום. נמשיך להלחם על זכותנו לראות ולדווח.

בכוונתנו היה לנסוע לג'בל מוכאבר, אך נתקלנו בחסימה על כביש הטבעת. מעלינו ריחף מסוק משטרתי ובשדה סמוך עמדו מכוניות משטרה רבות, מכוניות גוררות סוסים, ואפילו בית שימוש נייד. הכל נראה מוכן לשהיה ממושכת. טלפנו לחבר שגר בג'בל מוכאבר לברר מה קורה ולמדנו כי הארוע מתחולל בצור באהר.

נסענו לרמת רחל ומשם נכנסנו לצור באהר. אחרי נסיעה בכביש צר ומתפתל שדרש מיומנות נהיגה גבוהה במיוחד נתקלנו בנהג מונית שיעץ לנו בידידות לחזור על עקבותינו, וכך עשינו. הפניה לכביש הטבעת היתה חסומה. בצומת עמדו שוטרים רבים, ואתם שבכ"כניקים חמושים ומתוחים. בעוד אנו ממתינות לפתיחת הדרך חלפה על פנינו ביעף שיירת ראש הממשלה שביקר את "נתיניו" ואיים עליהם ב"לא נסבול" ו"לא ניתן לזה לקרות" – בדיוק אותם דברים החוזרים על עצמם בכל עת.

חזרנו לירושלים "המאוחדת לעולם" בשעה 10:00.