דיר איסתיה, קרוואת בני חסאן

צופות: 
נטלי כהן, הגר זמר, חיה גינתון (חברה חדשה) נעמי בנצור (מדווחת) ברכב נאדים.
27/05/2015
|
בוקר

9:00 יציאה מתחנת הרכבת ראש העין.

9:30 דיר איסתיה, בית המועצה.

את פנינו מקבלת  ראשת המועצה א. הופעתה נשית ומוקפדת, פרטי הלבוש שלה מותאמים בגזרה ובצבעוניות שלהם לצווי האופנה של הקיץ הנוכחי, ומחמיאים לה מאד. כפי שהתרשמנו גם בפגישתנו הקודמת, א. יוצאת דופן משמעותית בהופעתה בהשוואה לנשות הכפר, האמונות על קוד לבוש מסורתי קשוח. ועם זאת, הופעתה החיצונית המנוגדת לכללי הדת והמסורת לא הוותה מכשול בפני היבחרותה לתפקיד הרם של ראש המועצה.

תוך כדי שיחה אתנו א. מנהלת ביד רמה את ענייני המועצה. מאזינה בתשומת לב לצורכי הפונים אך חותכת ויכוחים מיותרים. כאשר היא מתפנה, אנחנו שומעים מפיה את סיפורה האישי:

לא. בן היושב בכלא מאז חודש ינואר, לאחר שנשפט על זריקת אבנים ונדון ל-6 חודשי מאסר וקנס של 4000 ש"ח. (הקנסות הכבדים המלווים את מרבית עונשי המאסר הם חלק בלתי נפרד ממדיניות הכיבוש: לצד המכבש הצבאי ועצימת העיניים מול התנכלויות המתנחלים, גם החלשה כלכלית של האוכלוסייה הפלסטינית הענייה ומוכת האבטלה). מאז שהוכנס לכלא, לא זכתה אמו לבקר אותו. בקשות חוזרות ונשנות שהגישה לא זכו אפילו למענה. היחיד שקבל אישור לבקר הוא אחיו הצעיר, מאחר ועדיין לא מלאו לו 16 שנה. עוד אחד מהחוקים הדרקוניים שהמציאה מערכת המשפט הישראלית. 

ראשת המועצה מספרת לנו על אירוע שהתרחש לפני מספר שבועות: קבוצה של כ-70(!) חיילים נכנסו רגלית לכפר בתואנה שרימון נזרק לעברם. הם עצרו אדם אחד, וכאשר אחיו ניסה לבוא לעזרתו, עצרו גם אותו. כאשר היא ניסתה להתערב, תקפו אותה והמטירו לעברה קללות גסות. בהמשך התקרית חסמו החיילים באבנים את מבואות הכפר: אין יוצא ואין בא. גם אנשים שאינם תושבי הכפר לא הורשו לצאת. אחד מהם היה קאדי. כאשר כאשר התבקשו החיילים שיאפשרו לפחות לו, מפאת כבודו, לצאת מן הכפר, הם נענו: "גם אם יבוא אבו-מאזן לא ניתן לו לצאת". כמה כוח ניתן בידי צעירים שזה לא מכבר חבשו את ספסלי בתי הספר, וכמה כוח כזה משחית את נפשם.

במקרה אחר, עצרו חיילים מכונית שבה נסעו אב ובנו. הם האשימו את הבן בזריקת אבנים, אשמה שהכחיש מיד. בתמורה ל"זיכויו" דרשו ממנו להפליל חברים שלו. טכניקה מרושעת, ההופכת כל אדם לחשוד פוטנציאלי בהלשנה מצד חבריו ובני משפחתו ובכך פוגעת קשה בלכידות החברתית. 

גאוות הכפר היא על מערכת החינוך שלו. בניגוד לכפרים אחרים, כאן מופרדים בנים ובנות לכל אורך שנות הלימוד שלהם. הסיבה - שדעתם לא תהיה מוסחת ויוכלו להתרכז בלימודים... לדברי אחד מחברי המועצה שהצטרף לשיחה, השיטה הזו הוכיחה את עצמה: אחד מתושבי הכפר למד רפואה, השתלם בגרמניה בניתוחי לב, והוא עתה מנתח בכיר בביה"ח מוקאסד. לדבריו, ניתוח מעקפים שמתבצע בגרמניה במשך כשעתיים, יארך כשמונה שעות בביה"ח בגדה, בהעדר מיכשור הולם. 

לפגישה מצטרפת מרכזת פעילות הנשים ח. אנחנו מסכמים אתה שאחרי הרמדאן נערוך את התיאומים הדרושים לתחילת לימודי האנגלית והיוגה. 

11:15 קרוואת בני חסאן

לבושתנו, ולבושתם של האירגונים השונים העוסקים כמונו בזכויות אדם ומתנגדים לכיבוש, אף פעם לא הגיע מי מאתנו לכפר הזה לשמוע על חייהם בצל הכיבוש. משום כך, ראש המועצה נרגש לפגוש אותנו ובהוראתו מוגש לנו כיבוד ברוחב לב. בזכרונו רשומים מעשי עוול רבים של חיילים ומתנחלים כלפי תושבי הכפר, והוא מעוניין מאד לשתף אותנו בפרטיהם. 

לדוגמא: לכפר שתי כניסות: האחת דרך חארס, והשניה דרך בידיא. בזמן המלחמה בעזה סגרו חיילים בסלעים את הכניסה דרך חארס ואיימו על התושבים שאם יפתחו בעצמם את הדרך, תיחסם גם הכניסה מבידיא. חודש שלם היתה הכניסה האחת סגורה, ואז אנשי הכפר סילקו בעצמם את הסלעים. 

או: ההתנחלות הקרובה לכפר היא נטפים. לטובתה עוקלו 150 דונם מאדמת הכפר השייכים ל-70 משפחות כולן בעלות טאבו. המתנחלים בנו גדר סביב האדמות והצבא אינו מתיר לתושבי הכפר להגיע לאדמותיהם. על אותה אדמה מופקעת בנה אחד המתנחלים בית. "מדוע אותו הצבא אינו מפנה?" שואל בכעס ראש המועצה. 

לפני כחודש הגיע תושב הכפר, שלו אדמה הנמצאת במרחק של קילומטר מגדר ההתנחלות, לעבד את אדמתו. המתנחלים הזעיקו את הצבא. האיש הואשם בזריקת אבנים, ספג מכות מידי החיילים, נלקח למעצר ושוחרר רק לאחר כ-5 שעות. הצבא בשליחות המתנחלים. 

ראש המועצה מצא עצמו מעורב אישית בהתנגשות עם הצבא: קבוצת נשים, וביניהם אשתו, טיילו עם ילדים  בשטח המוגדר כשייך לכפר.קבוצת חיילים עכבה אותם ודרשה שראש המועצה יגיע למקום. שאם לא כן, הנשים והילדים ייעצרו ומבואות הכפר ייסגרו. כשהוא הגיע, הטיחו בפניו את הטענה: "זרקו עלינו אבנים". הוא שאל: "מניין אתם יודעים מי זרק אבנים?" והתשובה: "יש מצלמות".לאחר דין ודברים ממושך שוחררו הנשים והילדים. 

לפני כחצי שנה, בשעה שתיים לפנות בוקר, הוא שמע  דפיקות חזקות על דלת ביתו. כשפתח את הדלת, מצא עצמו עומד מול קנה רובה שלוף ומכוון לראשו. היעד במקרה זה היה בנו. הוא נלקח על ידי החיילים, ישב 4 חודשים בכלא והמשפחה שלמה 2000 שקל קנס. על סמך הקלות היחסית של העונש ניתן להניח שהבן לא בצע שום "פשע". 

בסיום פגישתנו אומר ראש המועצה: "אנחנו נמצאים תחת שני כיבושים, האחד של הצבא, השני של המתנחלים"

נפרדנו בהבטחה שבימים הקרובים נשוב וניפגש בכפר.