דיר איסתיא, כפר לאקף

שתפו:
Twitter FB Whatsapp Email
Observers: 
דליה גולומב, דבורקה, נורית פופר, פיצי - מדווחת.
07/04/2015
|
Afternoon

11.15 נפגשים בבלדייה של דיר איסתיא. מקבלת את פנינו אמל, ראשת הכפר, לבושה בבגדים מודרניים, שערה גלוי, מאופרת. מרשימה. היא מדברת מעט אנגלית.

משתתפות בפגישה שתי נשים לבושות בלבוש מסורתי- א. וז. ז. מדברת אנגלית משובחת. למשפחותיהן נעקרו עצי זית רבים בוואדי קנה.

אמל מספרת על אישה פלשתינית שנישאה לתושב סנדלה בעל תעודת זהות ישראלית, והבת שלה אינה מקבלת  ת.ז. ישראלית ואינה יודעת למה. דבורקה מתקשרת לנדים והוא מבטיח לברר. לבסוף מתברר שאחד מבני המשפחה, שאתו אין להן קשר,  ישב פעם בכלא, וזאת הסיבה. מעבירים את הטיפול לסילביה.

נושא הפגישה- תכנון שיתופי פעולה אפשריים, כפי שנקבע מראש בביקור קודם בכפר.

דבורקה מציגה את האפשרויות השונות לשיתוף פעולה בין נשות הכפר וחברותינו; פרויקט ימי הים, פעילות משותפת בין הנשים וחברות מחסום ווטש, וגם אפשרות לפעילות לימודית עם ילדים, בעזרת נשות הכפר.  ז. וא.  מגלות התעניינות רבה. שואלות לגבי הפרטים, הן של ימי הים והן של הלימודים, ומציעות מתכונת אפשרית.

ז. מעוניינת לקיים שתי קבוצות לשיפור האנגלית לילדים- לפי הגילים השונים. היא הביעה עניין ללמד את הילדים מוסיקה. הסברנו שדרך הלימוד של המורים שלנו מערבת בד"כ גם משחקים ושירה.
החודש אין בבית הספר מבחנים, והילדים יכולים להתחיל ללמוד, בחודש הבא הם יהיו עסוקים במבחנים. לכן חשוב לה שנתחיל בהקדם. לז. יש יכולת ארגון. היא מבקשת שתי קבוצות לימוד במקביל, שיתחילו אחרי השעה 15.00 , אחרי שהילדים חזרו מבית הספר, אכלו, נחו.
לגבי הנשים- הו מעדיפות לימוד אנגלית ושמחו לאפשרות של אימוני יוגה אם תימצא מדריכה. אנחנו אמרנו שנשמח ללמוד מהן ערביתinfo-icon. ז. תברר באיזו שעה יתאים לנשים להיפגש.

סיכום: ביום שני הקרוב תתקיים פגישה נוספת בה תשתתפנה החברות המעוניינות ללמד בכפר הזה. אולי גם מישהי מצוות ימי הים תוכל להצטרף. ואחר כך- לדרך! גם הפעם התרגשנו מהפגישה עם הנשים הפעילות והאסרטיביות האלה.

 

12.50 כפר לקיף.

הכפר מטופח מאוד. מדרכות סלולות, עצים נטועים בצדי הכבישים. נקי. ח. מנהל הבלדייה,  ור. חבר מועצה,  מחכים לנו בבלדייה, ליתר דיוק- במג'לה. מסבירים לנו ש"בלדייה" היא שם למועצה של יישוב גדול (מעל 5000 נפש). והם יישוב קטן. למדנו משהו חדש.

ח. מדבר עברית מצוינת, ור. מדבר עברית ואנגלית. אנחנו מרגישות חשדנות באוויר, השניים מנומסים להפליא, אבל הם עצורים ואינם מחייכים.

אחרי שיחת הכרות קצרה, שאלנו בזהירות על אפשרות של שותפות אתנו בתוכניות עם נשים וילדים - יציאה לים, מפגשים עם נשים ולימודים לילדים. אבל הם אינם מעוניינים. ר. אומר שזכותו להגיע לים כאדם חופשי, וכך גם ילדיו. אינו רוצה את ה"טובות"  של הישראלים. את זה הוא לא אומר, אבל זה מופיע בין השורות. "ואנחנו לא רוצים לזרוק אתכם לים", הוא מוסיף בחיוך.

הם גם אינם רוצים שיתוף פעולה אתנו. חשוב להם שהפלשתינים ייפגשו בינם לבין עצמם, מאשר עם ארגונים ישראליים. עכשיו אנחנו מבינות את פשר החשדנות .

ח. ור. אנשים גאים. מסרבים לכל סוג של יחסי שולט- נשלט. ההתייחסות השתנתה כשלשאלתם סיפרנו שיש בינינו חברות שמשתתפות בהפגנות בקדום, בדיר איסטיה ובמקומות אחרים.

אנחנו מספרות להם על הארגון שלנו, מסבירות שאנחנו נגד הכיבוש, שאנחנו מבינות את הכעס שלהם וגם אנחנו כועסות. לראשונה נראה שהם משתחררים. משתפים אותנו. מספרים לנו על קרני שומרון שנבנתה על אדמות כל הכפרים כולל זה שלהם, ועכשיו המתנחלים מתנכלים להם. שרפו בית בקצה הכפר, ובבית הייתה כל המשפחה, כולל ילדים, שניצלו בנס.

הצבא סוגר לפעמים את שער הכניסה לכפר, בלי הודעה מוקדמת. ח. מספר שביום חופש אחד הבטיח לילדיו שייקח אותם לטיול, אבל כשהגיעו ליציאה מהכפר, גילו שהמחסום סגור.

מה אני אגיד לילדה שלי? הוא אומר. היא מבקשת את הטיול שלה. היא כועסת- הבטחת לי. 

ר. מספר שבתו הבכורה נולדה כשהיה במעצר מנהלי, והוא ראה אותה לראשונה כשהייתה בת 40 יום. הוא מצר על כך שלא יכול היה לחבק אותה, להחזיק אותה.

השב"כ מגיע בלילות כדי לגייס משת"פים. לפעמים הם לוקחים ילדים, מפחידים אותם כדי שישתפו פעולה עם השב"כ.

כשאנחנו יוצאות, גם הם עוזבים את הבניין ונוסעים משם. אנחנו מבינות שהם חיכו לנו, קבלו את פנינו והקדישו לנו מזמנם החופשי, למרות שלא רצו אותנו ואת הקשר אתנו.

עכשיו הם מזמינים אותנו לבוא לבקר. ככה סתם. ואנחנו מבטיחות לבוא שוב.

14.00 יוצאות בדרך הביתה. הביקור בלקיף השאיר עלינו רושם חזק. כל הדרך אנחנו ממשיכות לשוחח על מה שהיה שם, ואיך נפגשנו ביום אחד עם פעילים פלסטינים בשני כפרים שונים כל כך