עופר - יידוי אבנים, הארכת מעצר

צופות: 
ניצה אמינוב (מדווחת)
12/01/2014
|
בוקר

 

שופט: סא"ל ערן לאופמן

חוקר משטרה: רס"ב יוסי בן ארוש

סנגור: מונזר אבו אחמד

החשודים: -מוחמד ראכז סלימן, ת.ז. 404308876

-נור אלאדין ראג'ח סלימן, ת.ז. 405004292

בית המשפט מסכים לאחד את התיקים, שכן מדובר באותה פרשיה. מדובר בשני קטינים המואשמים ביידוי אבנים ובקבוקי תבערה בכביש 443. הם נעצרו לפני יומיים לגבי אירועים שקרו לפני 3 שבועות. האחד מודה ומפליל את השני שאינו מודה.

החוקר מבקש הארכת מעצר של 5 ימים נוספים, דבר שקורה בדרך כלל, אלא שכאן נכונה לי הפתעה – השופט שואל מדוע החוקר מבקש דווקא 5 ימים ולא, למשל, 3.

החוקר, שאף הוא היה מופתע, נותן הסברים מוזרים ביותר: הבאת העצורים גורמת להשבתת סיורי משטרה, יש איזה שהן אמנות בין המשטרה ובין שירות בתי הסוהר שאחראי על הבאת העצורים, ובעיקר יש קושי להביא את העצורים ממתקן כליאתם.

החוקר מוסיף ואומר שבעצם כשהוא מבקש 5 ימים יש לו רק יומיים לחקירה!

וכך, בדרך האגבית בה ניתנו ההסברים, מובלעת העובדה על הקלות הבלתי נסבלת בה משאירים פלסטינים במעצר לצרכי חקירה. אזכיר שוב כי מדובר בקטינים, אך העיקרון זהה לכולם.

השופט חוזר ואומר לחוקר כי אי אפשר לבקש מספר מסוים של ימים מבלי לפרט מה משך הזמן שיועד לכל פעולת חקירה, ומדוע לא ניתן לבצע פעולות חקירה אלה במקביל ולא במידרוג.

הסנגור מציין כי באולם נמצאות המשפחות המוכנות לכל ערובה שתידרש ומבקש חלופת מעצר.

בסיכום כל ההתדיינות הארוכה בין השופט והחוקר "ומתוך איזון לזכויות החשודים" (מתוך הפרוטוקול) השופט מורה על 4 ימי מעצר.

אז מה היה לנו – החוקר ביקש 5 ימים, השופט שאל למה לא להסתפק ב-3 ימים והתפשרו על 4 - וכנראה שרק אני הרגשתי שאינני נמצאת בבית משפט.

 

השופט סא"ל יאיר תירוש הוא שופט חדש לענייני קטינים.

נאמר לי כי הדיונים הם בדלתיים סגורות והוא ישאל את המשפחות אם אין להן התנגדות לנוכחות שלי באולם, אבל כמובן שאסור לי לדווח. וכך הוכנסו הקטינים אחד אחד, אני יצאתי, בני המשפחה נכנסו ולא התנגדו לנוכחותי, ואז הוכנסתי לאולם.

באף אחד מהדיונים בהם נכחתי לא הגיעו לידי סיום המשפט.

כמה דיונים נדחו לתאריך 5.3.14 אף שהנערים כבר יושבים חודשים רבים.