חבלה, כפר ג'מאל, מעבר אליהו, עזון

צופות: 
אלכס ו. וקרין ל. (מדווחת)
18/02/2015
|
אחה"צ

המטרה הייתה להגיע ב-12:30 לפלאמיה צפון, לאחר מכן לשער החדש פלאמיה דרום, ולסיים בחבלה לראות אם השערים החקלאיים נפתחים בזמן ולשמוע את דברי החקלאים העוברים בהם.

 

11:40 מעבר אליהו  מעט מכוניות חולפות ללא עיכוב מערבה. אין מכוניות בבדיקה

 

11:50 עזון ביקור קצר אצל ז. עם שקיות מלאות בגדי ילדים ששמח כרגיל לראות אותנו. החנות שלו נראית היום כמו חנות נעליים. הסגר שהוטל על עזון כעונש קולקטיבי על ההפגנה שלהם בשבת הוסר יום קודם. זה שנים הם מבקשים שיאפשרו להם לעבור בכביש הפונה מזרחה, שהיה פעם הכביש הראשי שחיבר בין עזון והכפרים סביבה בדרך לשכם. הוא היה חסום פיזית, לאחרונה נבנתה שם גדר עם שער. אלא שאין פותחים את השער. על הדרישות שלהם אינם מקבלים תשובות ועל כך יצאו להפגין – הגיע הצבא, נזרקו אבנים, סגרו את העיר. כרוניקה ידועה מראש ומוכרת היטב.  

 

12:15: כפר ג'מאל עצרנו לרגע בחנות של ז. והתעכבנו. לאחד הבנים שלו, העובר יום, יום בשער החקלאי של פלאמיה בבוקר וחוזר בערב, נלקח ערב קודם אישור המעבר שהיה תקף לשנתיים מספטמבר 2014. הוא זומן למת"ק קלקיליה אך כשהיה שם בבוקר לא רצו לדבר איתו, לא הסבירו כלום והוא חזר כלעומת שבא. ניסינו לברר מה עליו לעשות. סילביה הפנתה למוקד להגנת הפרט ולמת"ק הפלסטיני לאחר שלקחה את פרטיו ואמרה שתברר ביום ראשון. במוקד אמרו לו שהיו יכולים לעזור לאביו, לא לו...???

התחלנו לנסוע לכיוון פלאמיה והשער, אבל טלפון ממיקי החזיר אותנו לחנות. ניסינו לברר בחמ"ל מדוע לא קיבלו אותו, יבררו... מיקי גם נתנה כמה עצות והדרכה, וביקשה שיתקשר אליה הבוקר ממת"ק קלקיליה כדי שתוכל לעקוב אחרי מה שקורה.

השרירותיות בה נוהג הצבא, הטרטור החוזר ונשנה של החקלאי הפלסטיני, ללא כל הסברים, וחוסר האונים של הצעיר מול הגוף החזק והמתנכר הם לא דברים חדשים, אך זה מקומם כל פעם מחדש. גם לא היה כאן עניין של (אי) סגירת מעגל, כי לדברי מ. הם תמיד רושמים את כולם בבוקר, ואף פעם לא בערב!!!

 

12:55היה מאוחר מדי בשביל פלאמיה צפון, והחלטנו לנסוע בדרך המלך, בגלל הגשם והבוץ, לפלאמיה דרום, אך אחרי נסיעה קצרה בדרך הכורכר שהיה בה הרבה בוץ ושלוליות עמוקות, ויתרנו, כי הקטע האחרון של הדרך המובילה לפלאמיה  דרום עוד יותר גרוע.

 

13:30חבלה לאחרונה היו איחורים ניכרים בפתיחת השערים, אךלא הפעם, לדברי האנשים ששאלנו.

השערים היו פתוחים לרווחה, טרקטור גדול עקף משאית גדולה ומלאה פסולת בניין, לכיוון חבלה. המיניבוס עם הילדות עבר (וגם הספיק לחזור לפני סגירת המחסום).  החיילים עמדו ליד השער השני. אחד מהם ניהל שיחת טלפון ארוכה, כנראה לגבי המשאית עם פסולת הבניין. כמובן שלא נתנו לנהג לעבור איתה. ניסינו לברר עם הנהג אם התכוון לפרוק אותה באתר מוסדר בגדה, הוא השיב בקוצר רוח שאינו יודע, גם על השאלה היכן בדרך כלל הוא פורק מטען כזה לא ידע להשיב. בסוף נמצא פיתרון: הוא עשה סיבוב פרסה על כביש המערכת, נסע כמה מטרים, פרק את כל פסולת הבניין לצד הכביש בערך מול המשתלה של ע. וחזר מהר. הספיק לעבור לכיוון חבלה לפני הסגירה. במש הזמן שהיינו שם עברו כמה מכוניות ואיש אחד על אופנים.