ג'ית, עזון

צופות: 
נטלי כהן, נעמי בנצור (מדווחת) ברכב נאדים
03/12/2014
|
בוקר

9:30יציאה מתחנת הרכבת ראש העין

10:00 עזון. המחסום פתוח, והנה הפתעה: כמה מאנשי הכפר, המחכים להסעה ספרו לנו כי לאחר שהמחסום היה סגור במשך מספר ימים, נקטו אנשי הכפר בצעד אמיץ, ופתחו אותו בעצמם. כצפוי, הגיעו למקום חיילים וסגרו אותו. אבל, אתמול אחה"צ הגיעו שוב חיילים, ופתחו אותו. המחסום נפתח. האם הצבא למד את הלקח?

ג'ית הוא כפר לכוד בין  חוות גלעד מדרום וקדומים ממערב. שתי התנחלויות אלימות במיוחד. אך דומה שחלק ניכר מקשיי החיים נובע דווקא מהתנכלות הצבא.  בבית המועצה אנחנו פוגשים את המזכיר. הוא חולק אתנו את עלילות המסיק של הקיץ האחרון: לאחר שהמת"ק הישראלי הקציב לאנשי הכפר 10 ימים למסיק, הצבא התנגד, וצמצם את מספר הימים לחצי. בחמישה ימים לא היה כל סיכוי לאנשי הכפר 

להשתלט על שטחי העצים. לעזרתם נרתם הצלב האדום הצרפתי. האירגון  שכר 20 פועלים, שילם להם 100 ש"ח ליום ואף ספק סולמות ומחצלות. וכך, בעזרת  הפועלים השכירים הצליחו אנשי הכפר למסוק את מרבית העצים. ,

לא פחות בעייתי הוא הטיפול באדמות. לעבודת החריש הקצה הצבא יומיים בלבד.  אנשים שעובדים מחוץ לכפר (בהתנחלויות, בישראל)  ומתפנים לעבודה רק לאחר שובם מעבודתם, לא מספיקים לחרוש את חלקות האדמה שלהם. העדר טיפול נאות פוגע באיכות ובכמות היבול. אנשים שלהם חלקות אדמה סמוכות לחוות גלעד ("הבוס של הבעיות" כהגדרת המזכיר) אינן מטופלות מפחד המתנחלים. לאחיו של המזכיר יש חלקת אדמה הגובלת בהתנחלות. בהעדר עידור וניכוש צמחו שם לגובה  עשבים וקוצים. מדי פעם מגיע האח, ומרסס במהירות את צמחי הפרא .מסיק בשטח הזה, המחייב שהות ממושכת ליד ההתנחלות, אינו מציאותי.   .

לעומת אנשי הכפר החוששים להתקרב לחוות גלעד, המתנחלים, אדוני הארץ, חודרים לשטח הכפר ותוקפים את תושבי הבתים הממוקמים בקצה הכפר. לאחרונה הם קבעו עובדה "ציונית", השתלטו על שטח של כ-7 דונם מאדמת הכפר והציבו עליו קרוואן.  במקביל להתנכלויות המתנחלים גם הצבא משתלב בפגיעה בחיים בכפר: לפני כחודשיים הגיעו חיילים בחצות הלילה, הקיפו 16 בתים, העירו בצעקות את תושביהם, ציוו עליהם לצאת ורשמו את שמותיהם. למה? כי אפשר. 

11:00ג'יפ ממוגן חונה בכניסה להתנחלות קדומים. בכניסה לדיר איסטיה. שלט צבעוני בערבית. נאדים מתרגם: "אהלן וסהלן" כתוב בו. מחזה לא שיגרתי בגדה, והוא לא היחיד כאן: מכיוון בית הספר מתקדמת קבוצת ילדים אל הכביש הראשי של הכפר. בנים ובנות,על גופם אפודות צהובות זוהרות,, ובידיהם מוטות ועליהם תמרורים המעידים שאלה  שוטרי תנועה קטנים. מחזה משובב לב. הכפר רגוע, מרבית החנויות סגורות. 

גם בכיפל חארת' חנויות רבות נעולות ואנשים מועטים נראים ברחוב. חנות הבגדים פתוחה, ואנחנו מצטיידים בכמה מוצרים. הרכב הצבאי, שחנה כמעט דרך קבע בכניסה לכפר, נעדר הפעם. 

12:00 חזרה לראש העין. .