מעבר אייל
כל דאלים גבר – יום ראשון במחסום הפועלים באייל.
פועלי פלסטין בישראל, מתחילים את יומם ב 3:00 בבוקר ואולי לפני
יצאנו ב4:30
4:50 במחסום אייל. חושך .
מאות פועלים מתגודדים סביב החניה, מדורות קטנות מחממות את הלילה שלא הסתיים עדיין, וסביבן קבוצות פועלים קטנות. מגיעים אוטובוסים של חב' אופקים המיועדים לנסיעה למרכזי הערים: כפ"ס 5.30 ש"ח מחיר הכרטיס, פ"ת 9.20 , ת"א 11.10 ש"ח. הנהגים נוסעים וחוזרים לעוד נאגלה.
זרם של פועלים יוצא מהמחסום.
תעוד של התור עד הכניסה למחסום:
אנו הולכות למקור התור בצד הפלסטיני, עד לגדר הסמוכה לתור של הפועלים . כעבור 2 דקות מגיעים נציגי "המעבר" ומבקשים שנתרחק קצת מחשש לבקתב"ים עלינו. (בקבוקי תבערה). הם לא מונעים מאיתנו כל המשמרת להצטמד לגדר התור הנכנס ולצלם ולראיין את הפועלים.
א., דובר ערבית
ומחליף מילים עם הסדרן-תור הפלסטיני. יש שיתו"פ .
אלפי אנשים צפופים ודחוקים בתור המאורגן
תחת סככה בדרך לקרוסלה היחידה המעבירה אותם למחסום. אבל תור מקביל נפרץ וזוחל ודוחף לקראת הקרוסלה. נשמעים קולות אלימים, וצעירים מטפסים קומה שניה מעל ברזלים חדים להספיק להגיע ראשונים לקרוסלה. קוטר זרועותיה צר (אולי 30 ס"מ). הלחץ על הקרוסלה היחידה הזו מפחיד. אנשים נפגעים בדחיפות.
שני אנשים נשכבו על המסלול מעולפים
. כל זאת כדי להקדים ולא להחמיץ את הסעת הקבלן ליום עבודה.
בשיחות עם האנשים וסדרנים מטעמם, ושתי אקומניות שספרו את העוברים, אספנו את הפרטים:
· ביום ראשון עוברים 7000 פועלים את המחסום. ביום רגיל 6000. קצב המעבר – 1000 לחצי שעה.
· התור הכפול נוצר בימי ראשון ולאחר החגים אז מגיעים הפועלים היומיים וגם בעלי אשורי שהיה השבועיים.
· לכולם אישורי עבודה. זכאים הנטולי סיכון בטחוני, בני 25 ונשואים. לחקלאות מתירים אישורים גם ליותר צעירים.
· הפועלים לאייל מגיעים ממרחב גדול מג'נין בצפון ויריחו במזרח. רבים יוצאים ב 3:00 מביתם.
· הזמן הקריטי הקשה הוא בין 4:30 – 5:50. ואכן נוכחנו בשקט שמשתרר פתאום סביב 5:45. עד 6:45 כל התור נגמר.
· כל יום ראשון ולאחר החגים נפצעים בתור לקרוסלה 1-2 אנשים. מפונים באמבולנס. היום נוכחנו בשני אנשים שנשכבו לאחר שצלחו את הקרוסלה ונראו מעולפים.
· היו זוג עם תינוקת בזרועות האם שעל פיה היה מסכת בד. האם נחבלה ברגלה. 
· נשים עוברות עם כולם. אין תור מיוחד. הן נצמדות לגדר וגבן לגברים. פניהן אומרות תעוב ופחד. הגברים איכשהו מאפשרים להן לנוע קדימה לצד התור. הן בדכ פועלות נקיון בבתי"ח ובתעשיה.
הטענות ששמענו:
· למה מתייחסים אלינו כחיות? יש לנו אישורים אז למה בודקים אותנו 20 פעם?
· כשיש בעיה – "איפה שעולה הביוב- זה יוצא מכל חור" ,כלומר התור מתעכב וכולם סובלים.
· למה לא מתקינים עוד קרוסלה בכניסה למחסום?
· אם המנהל נוכח בשטח – יש נורמליות של התור. אם הוא איננו – מיד מרגישים. דחיפות מי יגיע ראשון לקרוסלה, דחיפות ואלימות וגם יש עכובים בפנים המחסום, והתוצאה חוסר שליטה של הסדרנים בתור הפלסטיני...
על סדרני התור הפלסטינים: (מדבריהם)
יש 60 סדרני תור החל מירידת הפועלים במעלה השוק עד לכניסה למחסום. הם מתנדבים כדי להקל את חייהם של חבריהם. אינם מתוגמלים. הם מקבלים תעודת סדרן התקפה ל 3 חדשים. מחציתם הם פועלים ומחציתם סוחרים. כאשר פגה התעודה לוקח להם חודש וחצי לחדשה, אז לא יכולים לעבוד וכך אין רצף בעבודה, יש פחות סדרנים וגדל הבלאגן. התאוננו על ההכרח שכופים עליהם להבדק בכניסתם למחסום, "יש להם הפרטים שלנו, למה עוד פעם"?
בשיחות עם הפועלים בחוץ, ממתינים לרכב שיקח אותם לעבודה:
פועל ותיק בבניין. משתכר 270 ש"ח ליום. עובד במרכז ת"א. מזה יוריד 75 ש"ח מס למעסיק, ועוד מיסים. ודמי נסיעה: (7 ש"ח במונית קבלן עד כ"ס ומשם אוטובוס 149 לת"א, עוד 11.10 ש"ח וחזור). הקבלנים אינם מספקים מיים ואוכל. הוא נשאר שבוע בישראל. חוזר בשישי.
כמה מביא לפרנסה וכמה רואה את 8 ילדיו?
7:00 אנו חוזרות בפקקים. יש זמן לדסקס את שראינו.
שווה למשכימות לנטר את מחסום אייל . הנגישות והתצפית עדיין אפשריות.
לבדוק אם ניתן להביא מקבלי החלטות, עתונאים, חכי"ם וכל מי , ולהראות את האלימות והזעם שמדינת ישראל מארגנת לבוניה ופועליה עוד בטרם שחר, במחסום אייל ושאר "מעברי הגבול" היעודיים. הכל אבל הכל עמנ"ת למרר את חייהם ולשלול את אנושיותם.
"רק יום אחד של שביתה מאורגנת"...צביה אומרת , ואנו מעלות השערות ורעיונות. גורדון אורחנו מרחיב את התמונה. הוא יביא את התעוד לשעור הבא של המסטרנטים שילמדו על השיטה ואולי לא יוכלו להתעלם(?). ואולי יבינו?