חמרה, גוכיה, שמורת אום זוקא

10.00 צומת תפוח/מחסום זעתרה - אין חיילים במחסום או בצומת לכיוון רמאללה, רק על הגבעה המשקיפה על הצומת.

10.15 – מחסום מעלה אפרים – לא מאויש

10.30 – מחסום חמרה
כשהגענו היה תור של 5 כלי רכב לכל כיוון. מצד מזרח היו 2 אוטובוסים, האחד נבדק בקפדנות יתירה (בדרכו לשטחים שבשליטת הרשות הפלסטינית !!) ועיכב את  שאר המכוניות. בסוף התור היה אוטובוס מלא בנערות בגילאי 16 לערך, שרות ומלאות עליצות. כנראה בטיול שנתי . כן, גם טיול שנתי הוא סיוט בגלל העיכובים הממושכים במחסומים. אבל הן לא נתנו לכיבוש להפריע להן וצהלו להנאתן מאחורי החלונות הסגורים. כשראו אותנו החלו לנפנף לשלום ואנחנו התקרבנו אליהן. הן פתחו את הצוהרים העליונים ושאלו, כרגיל, מי ומה אנחנו, צעקנו בחזרה את תשובתנו והן בחביבות מדהימה המשיכו להעתיר עלינו ברכות שלום.

11.00 שני  חיילים ניגשים אלינו ואוסרים לצלם. אומרים שהמחסום שטח צבאי ושאסור לצלם חיילים. דניה אמרה שאינה מצלמת את פניהם אלא מרחוק ולא  ניתן לזהותם, אך החיילים התעקשו . אחד החיילים שלף את הטיעון המנצח "אם אסתובב במחסום עירום, גם תצלמו אותי ?". 10 דקות אחרי שחזרו אל המחסום (אנחנו עמדנו במרחק שלא ייאפשר להם לפתוח במשחק ההרחקה: "או שתסתלקו או שאסגור ת'מחסום"), חזרו עם עוד חייל שצילם אותם בפוזות גבורה שונות כשאנחנו ברקע. לא נותר לנו אלא לגחך לנוכח משחקי הכוח הילדותיים הללו.

שער גוכיה עדיין סגור (כבר כמעט שנה). במקומות מספר הגביהו לאחרונה את תלי העפר הסוגרים את הבקעה ומנתקים אותה ממרכז החיים בגדה.

השטח שהוכשר לפני שבוע למסיבת טבע/טרנס חזר לשמש כשטח צבאי ושלושה טנקים עומדים שם בשורה ופניהם דרומה, כאשר הפועלים עדיין לא סיימו לפרק את הבמות של המסיבה באזור. כל מי שדיברנו איתו (פלסטינים) התלונן על כך שבליל המסיבה ובמשך 30 שעות הייתה כזו מוסיקה מחרישת אזניים שלא יכלו לישון ולא לשמוע זה את זה.

בשמורת הטבע אום זוקא עבודות הבניה בעיצומן – דחפורי ענק מיישרים שטחי נרחבים ופורצים דרכים – מכינים 2 מטווחי ענק בכניסה לשמורת הטבע, בשטח השמורה.

15.00 – כביש הכניסה לכפר קוצרין שממערב לעקרבה – 5 חיילים עם נשק שלוף עוצרים כל מכונית שרוצה להיכנס או לצאת מהכפר, פוקדים על הנהג לצאת מהמכונית, פותחים דלתות , תא מטען , מורידים סחורה ובמקרים מסוימים גם בודקים במישוש את הגברים. אחד החיילים מתקומם באגריסיביות ובגסות רוח נגד זה שאנחנו מצלמות ולמרות שחיילים אחרים מנסים להרגיע אותו ולהרחיק אותו מאיתנו, הוא חוזר אלינו שוב ושוב בעוינות רבה.

15.40 נאלצנו לעזוב בגלל מחוייבות של אחת האורחות.