עופר - יידוי אבנים, הארכת מעצר

אולם מס' 4:

שופט: סא"ל שמואל קידר

תובע: סרן אשר סילבר

מוחמד ג'מיל חסן כפאיה, ת.ז. 852843481

סנגור: עו"ד פאדי קוואסמה

הבחור, תושב ביתוניא,סטודנט להנדסה באוניברסיטת אבו דיס, נעצר ב 13.4.12 ומואשם בחברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת. מדוברבארגון הסטודנטים של האוניברסיטה מטעם החמאס - אלכותלא אלאסלאמיה - והראיות – השתתפותו ביריד סטודנטים כנציג של הכותלא בשנת 2009. 

שוב עלתה כאן הלכת קוואסמה (אין קשר לעורך הדין), הקובעת כי אם אין ראיות להפסקת הפעילות, יש לראות את הפעילות, גם אם היא מלפני שנים, כנמשכת עד יום המעצר. זו הלכה ערמומית ומרושעת משום שבארגונים הללו אין חברות רשמית, לא משלמים מס ארגון ולא נרשמים בשום מקום. לכן גם הפסקת הפעילות אינה נרשמת, ולכן אפשר להאשים את מוחמד כפאיה בחברות ופעילות על סמך ראיות משנת 2009.

אמנם, כך טוען התובע הצבאי, "אין ראיה פוזיטיבית על פעילות מאוחרת יותר. עם זאת, אין לדעת התביעה כדי להביא למסקנה כי הפעילות של הנאשם הפסיקה, ובוודאי לא חברותו בארגון... אין בחלוף הזמן שבין הפעילות האחרונה המיוחסת לנאשם... כדי להצביע על הפסקת החברות".

להזכירכן מדובר על דברים שהתרחשו בשנת 2009.

ועכשיו, איך נימק התובע המלומד את המסקנה הזאת? ככה: ..."הנאשם לא שינה כלל את אורח החיים, והכוונה היא שכיום הנאשם לומד באונ' אבו דיס בשנה רביעית, כאשר אותה אוניברסיטה הייתה המסגרת לפעילות המפורטת בכתב האישום". ובנוסף "נסיבות חייו של המשיב לא השתנו באופן ממשי ובשים לב לכפירתו הגורפת, הסיקה התביעה כי החברות שלו נמשכה עד למעצרו". יעני, משום שהוא מכחיש, זו ההוכחה שפעילותו בכותלא נמשכה.

הסנגור טען כצפוי שפעילותו של הנאשם (נוכחותו ביריד סטודנטים כנציג הכותלא אסלאמיה) נפסקה בשנת 2009. הוא גם נעצר על ידי הרשות הפלסטינית בגלל פעילותו בארגון זה, ושחרורו ממעצר זה הוא ראיה נוספת לכך שלא המשיך בפעילותו.

החלטת השופט: שחרור בתנאים מגבילים, דהיינו הפקדה בסך 10,000 ₪ וערבות צד ג' בסך 5000 ₪.

מה נאמר –  הצליח לאחוז את החבל בשני קצותיו: השופט גם יצא צדיק והוגן וגם השאיר את הבחור במעצר, ולתביעה ניתנו 72 שעות לערער על החלטת השופט.

התיק נקבע לבדיקת ערבות ליום 6.5.12.

במהלך הדיון הערנו לשופט שאין תרגום לערבית . המתורגמן פנה לעברנו והגיב בגסות "מה זה איכפת לך?" השופט שכמובן לא הבחין בכך עד לרגע שהערנו על כך הורה לו לחזור לתרגם.

בהא מוחמד חסיין אמארה, בן 15 מנבי סאלח.

חשוד בזריקת אבנים

סנגור: עו"ד נובאני שהחליף את נרי רמתי.

העציר הוא ילד קטן, נראה בן 12 לכל היותר. אביו ואמו לא נכחו במקום. לדברי דודו שהיה שם, האבא חולה, ולאמו יש ילדים קטנים בבית והיא אינה יכולה לעזבם.

בישיבה קודמת שוחרר בהא בערבות של 1500 ₪, אבל "לא עמד בתנאי השחרור", שפרושו שמשפחתו לא שילמה את הסכום הזה. לדברי התובע בגלל יום הזיכרון ויום העצמאות עדיין לא הוגש נגדו כתב אישום. התביעה תשקול אם להגיש כתב אישום, אבל בכל מקרה תתנגד להפחתת התנאים ("תנאים" פירושו ה-1500 ₪ לתקציב הביטחון של מדינת ישראל).

החלטת השופט: אם התביעה לא תגיש כתב אישום עד מחר בשעה 10:00 הנאשם ישוחרר ללא ערבות.

אם אכן יוגש כתב אישום יישארו תנאי השחרור בעינם.

נקבע מועד לבדיקת הערבות ביום ג' 1.5.12.

אחמד חסן נעיראת מרמאללה

סנגור: ????

אחמד הוא סטודנט למחשבים באוניברסיטת ביר זית. הוא נעצר לפני 20 יום ונלקח מביתו בשעה 2:30 בלילה. הוא חשוד בחברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת. גם הוא השתתף באסיפות של הכותלא אלאסלאמיה.

התביעה ביקשה הארכת מעצר של 5 ימים כדי להשלים את כתב האישום.

השופט אישר את הבקשה.

דברתי עם אמו מחוץ לאולם המשפט. היא שאלה אותי מה אנחנו עושות ואם אנחנו יכולות לעזור. אמרתי את האמת, שאיננו יכולות לעזור בדבר ושאנחנו כותבות ומפרסמות כמיטב יכולתנו, אבל  מי רוצה לשמוע? היא כיסתה את פניה בידיה בצער ואחר כך הרימה את פניה ואמרה: אלוהינו שומע.

מי שרוצה להבין איך זה שהחמאס זוכה בבחירות, יוכל להיזכר באשה הזו.

מוחמד ג'עפרי, ת.ז. 852498773 - תושב דהיישה

סנגור: מונזר אבו אחמד

נחשד בהשתתפות באירוע של זריקת אבנים.

חיילי צה"ל בצעו "פעילות של כוחות הביטחון" במחנה דהיישה, וכל מי שמכיר את מכבסת המלים הזאת יודע מה פרושה של "הפעילות" הזו ואיך זה נראה. בכל אופן היה שם ג'יפ שנזרקה עליו אבן אחת, ומאפייה שהחיילים יצאו ממנה, ו-5 בחורים המכונים בכתב האישום "מיידי אבנים", כאילו שזה תוארם ותיאורם, שברחו, אלא מה, וגם מוחמד היה שם.

העדויות נגדו מקורן בפי החיילים. וכך נימקהתובעאת בקשתו למעצר עד תום ההליכים (מתוך הפרוטוקול. העברית העילגת במקור):

"...כאן מדובר בפעילות של כוחות הביטחון במחנה דישע (דהיישה) שהוא דוגמא למקום עוין אשר הפעילות במקום סבוכה עבור כוחות הביטחון מורכבת, ובטוח שיידוי האבנים המתבצעים לעבר הכוחות מקשים עוד יותר לפעילות הזו. ראוי לציין שהנאשם הוא תושב המחנה ולכן קיים חשש גבוה שלו ייתקע הנאשם שוב בנסיבות דומות, יחזור למעשים.... בנוסף מדובר ביליד שנת 90 ולא בקטין, ורק מבחינה זו דומה כי אל לביהמ"ש לנקוט בהתייחסות מקלה כלפי הנאשם וכל שכן לאור המסוכנות הנשקפת מהמעשים שלו".

המעשים שלו להזכירכן, זה שהוא ברח מכוחות הביטחון.

הסנגור התנגד להארכת המעצר וטען כי עדויות החיילים אינן עקביות וכי לא אמרו את האמת. אבל השופט אמר לו שמעמד הארכת המעצר אינו המקום והזמן להעלאת טענות אלו.

החלטה: מעצר עד תום ההליכים.

אז אני כמובן לא יודעת אם מוחמד זרק אבנים או לא, אבל מגוריו במחנה פליטים דהיישה וגילו, 22, יכולים להוות נסיבות מחמירות המצדיקות מעצר עד תום ההליכים? לא מוחמד הוא שהלך למגורי החיילים, החיילים באו למקום מגוריו כדי לבצע שם "פעילות".

במחנה דהייישה גרים כמה אלפי אנשים וביניהם רבים בני גילו. על פי ההיגיון של התביעה צריך אם כך לעצור את כולם? רק בית משפט צבאי יכול להקשיב לנימוקים כאלה ולקבל על פיהם החלטה.

אפנאן רמדאן- עצירה שהובאה לאולם  7 .

המתורגמן שהכין את האולם לכניסתה של העצירה ביקש ממני לצאת. לדבריו, העצירה ביקשה שלא תהיה באולם נוכחות של קהל מלבד בני משפחתה.