טורה-שקד

צופות: 
רותי ת', חסידה ש' (מדווחת)
01/12/2013
|
בוקר

טורה 07.00

החיילים זה עתה הגיעו, כבר לא ברגל, כפי שהיה בעבר, אלא במין זינזאנה צבאית.

הם פותחים את השערים וכל הממתינים בצד הגדה הולכים לעבר הקרוסלה, אך עד מהרה הם נראים שוב רחוקים ממנה. מתחיל הבידוק, ואנו רואות מרחוק, דבר שמאומת אח"כ בעל פה עם אחד מהיוצאים, המחשב אינו עובד והבידוק-רישום נעשה בחוץ, ידנית. למרות זאת, בשבע ועשרה המעבר מתחיל לזרום ברצף. יש גם תנועה מעטה ממרחב התפר לגדה- מנהל ביה"ס, כמה נשים וכמה סטודנטים. ילדי ביה"ס והגן אינם מגיעים. עקב שביתת מורים שלא קיבלו שכר. גם כשעברנו בדרכנו חזרה ליד ביה"ס באום-ריחן ניתן היה להבחין שזולת כמה מכוניות, הוא נראה ריק. מישהו מספר על קרוב משפחה שלו שאינו מקבל אישור, מנוע שב"כinfo-icon ואינו יודע על מה. רותי לקחה על עצמה לטלפן אליו על מנת לתתלו את מספר הטלפון של סילביה ואת המועדים שבהם ניתן לצלצל אליה.

 

ויתרנו על הגיחה הקבועה למחסום יעבד (דותן) משום שנאמר לנו שעלי ואמו כבר ממתינים לנו במחסום ריחן, בדרכם לרמב"ם. כשמסיעים ילד חולה כל כך הרבה פעמים, ונדמה שמלווים אותו בשלבי החלמה, כואב מאד לראות שמצבו הורע.

בעוד שרותי יורדת להעלות את עלי ואמו לבידוק הקצר שוחחתי עם הפועלים העולים בשרוול. "הכל מצוין". ההרגל עושה את שלו. המעבר חלק, ומי שיש לו עבודה בצד הזה של המחסום מרוצה.

אדם אחד סיפר לי על קרוב משפחתו שעבד בישראל ועכשיו הוא סובל מכאבי רגליים קשים ואינו מצליח לקבל טיפול משביע רצון בגדה. הפניתי אותו אל יובל רוט, שיוכל אולי לומר לו איך אפשר להגיע לטיפול בישראל.