עופר - שחרור בערבות, יידוי אבנים

צופות: 
חוה הלוי, מילי מאסס, אביטל טוך (דוח משותף)
07/07/2011
|
בוקר

 

הגענו בשל המשך משפט שלבסוף לא התקיים באותו יום.

רק שני אולמות דיונים פעלו, עיקר הדיונים היו הארכות מעצר ועל הדלתות אין רשימת דיונים, אין מתקן לתליית הרשימה, ואם יש רשימת דיונים, היא חוגגת כבר שלושה ימים.

 

אולם 5

השופט: סא"ל אבשלום מאושר

את האולם הקטן חוצה הרעש הרגיל של דברי עורכי דין ללקוחותיהם , לתובעת ולשופט  , עצירים לבני המשפחה, השופט מכתיב לקלדנית ומעדן את הניסוחים של תובעת וסנגורים .

ומעל כולם, כמו מואזין, מתנוסס קולו של המתרגם.

 

דיאא אלשיך - תיק מס. 2292, ת.ז. 410835581

הסנגור: עו"ד מוחמד ג'בארין

דיאא אלשיך, מן הכפר בידו, מואשם בסחר בציוד מלחמתי.

הוא נעצר במאי 2011 על כך שהיה מוכן להשיג רובה לאנשים שפנו אליו.

העדויות על אירוע זה נגבו בדצמבר 2009 ועסקו בשיחה שהתקיימה ב 2007.

בדצמבר 2010 נעצר דיאא אלשיך על זריקת אבנים . הוא נשפט על כך בינואר 2011 וישב במאסר עד 10.3.11 .

.

הסנגור העלה את השאלות המתבקשות מסדר האירועים:

העדות ניתנה בדצמבר 2009.

שנה אחר כך היה דיאא במאסר בישראל, מדוע לא חקרו אותו ?

מדוע הוא נחקר  שנתיים אחרי מתן העדות על אירוע שהתקיים שנתיים לפני מתן העדות ?

לא נערך מסדר זיהוי ולא ברור אם השם שהוזכר בחקירות מתייחס אליו.

לא ברור אם הסכים כלל להצעה להשיג את הרובה.

תשובתה של התובעת היא שלא ניתן היה להגיש כתב אישום בלי חומר ראיות נוסף...

השופט סיכם בכך שאין מקום לעצור את הנאשם, מפרט  את הטיעונים ומוסיף את העובדה המשמעותית שעד מס' 4 ציין שלאחר השיחה עם דיאא הם לא המשיכו לעסוק בנושא כיוון שחשבו שהוא קשור לרשות ויסגיר אותם.

והשופט מסכם:

" מעדות זו אני למד שיש תימוכין בכפירתו בעניין הניסיון לרכוש מ16.

"העדות נמסרה ב  20.12.09, בזמן שהנאשם נשפט ונגזר דינו ב  8.1.11 . במצב דברים אלו ישנו פגם מהותי, כשאין הסבר מדוע התביעה לא התייחסה לחומר החקירה שהיה מונח בפניה מדצמבר 2009 . "

ומוסיף השופט שבעדות של עד מס' 5 הוא לא קשר את השגת ה מ16 עם הנאשם והניסיון להשגתו (של הרובה) היה שנתיים לפני מתן העדות בדצמבר 2009.

"מכל הנסיבות עולה שקיים קושי ברמת הראיות, כשהתובעת מציינת את יידויי האבנים ולא בכדי האירוע לא מופיע בכתב האישום."

דיאא אלשיך שוחרר בינתיים  בתנאים הבאים:

הפקדת 1,000 ₪ - ערבות צד ג' ע"ס 10,000 ₪ - התייצבות במשטרה פעם בשבוע.

אלא שהחשוד שיצא לחופש זמני הוא מבידו, כפר השייך לנפת רמאללה ומופרד מסביבתו הקרובה במכשול הפרדה, או בגדר או בחומה. כדי להתייצב במשטרה עליו לקבל  אישור מיוחד שיאפשר לו לעבור במחסום.

השופט ויתר על ההתייצבות.

 

השופט: ערן לאופמן

עו"ד מונזר אבו אחמד

סוג הדיון: הארכת מעצר

 

הנאשם: עבד אל קאדר שעור, סוחר בחלקי חילוף לרכב, בן  50 בערך, לבוש בבגדיו וחובש כיפה של פועלים פלסטיניים. הוא  נראה די יוצא דופן בין הצעירים היושבים בדרך כלל על הספסל הזה.

הסיפור הזה כולל בתוכו הרבה מן המרכיבים של המשפט הצבאי ושל הכיבוש.

בזמן המשפט דיברתי עם השוטר מיחידת להב 433. זו יחידה שמטרתה – ציטוט: "אכיפה יעילה, מהירה ואפקטיבית ומתן מענה מקצועי ומתקדם לפשיעה החמורה והמאורגנת ולמאבק בשחיתות הציבורית". השוטר סיפר לי שמר שעור חשוד בסחר בכלי רכב גנובים ובהחזקת נכס החשוד כגנוב. ב 9.6.11 הוא נתפס בגשר אלנבי ואיתו כ 500 פלוס מינוס חלקי חילוף לרכב ומנועים שאותם הוא התכוון למכור בירדן.

אז מה לא בסדר?

כאן אמר לי השוטר שחלק מהסכמי אוסלו קובע שלרשות הפלסטינית אסור לייבא חלקי רכב. מותר לפלסטינים לייבא מכוניות חדשות אבל לא חלקים, ולכן, אם נמצאו חלקי חילוף לרכב בחזקתו של מר שעור, אין ספק שהם גנובים – מישראל - משחטות רכב וכל זה.

בבירור מאוחר יותר עם עורך הדין התברר לי שיש סעיפים נוספים בעניין יבוא חלקים לרכב בהסכם אוסלו, אבל אלה אינם מענייננו. מה שמעניין הוא שזוהי טענת המשטרה.

עו"הד אבו אחמד אמר לי מאוחר יותר שרק 28 מנועים מתוך מטענו של מר שעור חשודים כגנובים. גם התובעת הייתה שוטרת בבגדים אזרחיים, וגם היא מיחידת להב 433. היא דרשה להאריך את המעצר ב 18 יום להמשך החקירה. וכמעט בסיומו של ההליך, עם ההתמקחות על קיצור או הארכת המעצר, פתאום נולד אישום חדש.

השופט קרא מתוך ניירותיו שהנאשם הוא תושב חברון וכי זה מה שכתוב בתעודת הזהות שלו. עוה"ד אמר בביטחון גמור שמר שעור גר בשועפט. חברון! אמר השופט. שועפט!! אמר העו"ד.

אז אתה רוצה לומר לי שהוא שב"ח??? שאל השוטר שהצטרף בינתיים לחברתו התובעת.

בקיצור. מר שעור נשוי לשתי נשים. אחת גרה בחברון והשנייה בשועפט, ונראה שרוב הזמן גר עם השנייה, אבל המינהל האזרחי רשם אותו בחברון. אם המינהל האזרחי רשם אותו בחברון הוא חייב כנראה לחיות בחברון. ואם הוא גר עם אשתו השנייה באופן אוטומטי הוא עבריין, למרות שאזור שועפט הוא מקרה גבולי – הוא שייך לעיריית ירושלים אבל מקבל את השירותים מהרשות הפלסטינית. בקיצור בלגן.

 

החלטת השופט: יש מקום להארכת מעצרו, אך מאחר שהדוח הסודי לא פירט את משכן הצפוי של החקירות, וניתן גם לערוך את החקירות במקביל, יש לעוצרו ל 11 יום נוספים בלבד,

עד ה  17.7.11 בשעה 17.00.

 

השופט: אבשלום מאושר

הסנגור: מדחת חמאמרה

 

הנאשמים: סעד אחמד אברהים אלזעול בן  1/2 17 ואיוב אחמד איברהים אל זעול בן 14. אחים. מחוסאן. האח המבוגר נמוך מאוד ולמרות חתימת זקן נראה כמי שגדילתו הפיזית נעצרה (תנאי חיים?)

הוריהם היו באולם בית המשפט. האב סיפר לחוה ש 40 נערים מחוסאן הופללו ביידוי אבנים.

האישום: זריקת חפצים בכוונה לפגוע ויידוי אבנים בכביש "בחודש אוגוסט או במועד סמוך לזה" "בחוסאן או במקום סמוך לזה" (הועתק במדויק מכתב האישום).

הסנגור מבקש דחייה עד יום שלישי הבא על מנת לצלם את חומר החקירה ולהיערך לדיון לגופו של עניין.  מתברר, אפוא, שכתב האישום [בלא ציון מועד או מקום מדיוק שבו בוצעה העבירה לכאורה] קביל בבית משפט זה. האם יהיה קביל גם בבית משפט בתחומי מדינה ישראל?