עופר - יידוי אבנים, קטינים

צופות: 
טובה שיינטוך , חגית שלונסקי (מדווחת)
10/05/2010
|
בוקר

(הערה :הכניסה לביהמ"ש התארכה יותר מהרגיל. מי שהזדהה כממונה על הביטחון (אלי בן עוזי)עיכב אותנו שעה תמימה. הנימוק לעיכוב היה שעליו להכניס קודם כל את כל המשפחות שהמתינו בסככה. נשמע הגיוני והוגן אך לא משכנע לאור הקצב האיטי וההפסקות המרובות בהכנסת המשפחות. לו הכניסו אותנו כשהגענו, ב9:30 ,לא היה נגרם עיכוב בהכנסת המשפחות אך הממונה על הביטחון לא היה מפגין את סמכותו. הוכנסנו 10:20 . נדרשנו הפעם להשאיר עם ת.ז. גם את המפתחות שבידנו. ההסבר שניתן: מצאו מפתח אצל אסיר. .. מדהים שדי להם בהסבר זה כדי לשכנע שיש איום ביטחוני בהחזקת מפתחות הרכב והבית בכיסנו ואנחנו כמובן לא מתווכחות על זוטות).

 

אולם 2 :  בית משפט לנוער

שופטת -רס"ן שרון ריבלין-אחאי

תובעת - מזי מקוזן

כשמונה עורכי דין ייצגו עצירים במהלך הבוקר.

באולם שורת כסאות אחת בלבד לקהל. יושבים קרובי הנאשמים, שתי משקיפות של 'משפטים ללא גבולות' ואנחנו.
  

36 ברשימת התיקים לדיון היום. עד להפסקת הצהריים הוכנסו לאולם 22 נערים. לפחות מחצית התיקים לדיון נדחו לבקשת עורכי הדין.  דיון ב 4 תיקים של קטינים מג'לזון ותיקים נוספים המיוצגים על ידי עו"ד קאווסמה נדחו ל .6.10 .דיון בתיק של קטין אחר נדחה ל 14.6.10, וכן נדחה תיק ל 31.5.10 (כל המועדים הם בימי שני, שמות הקטינים בכל מועד בידנו).

העצירים מובלים לאולם בקבוצות של 2 - 5. ביניהם קטינים בודדים מבוהלים משהו שנראים "אבודים" בבגדי השב"ס כפי שהורגלנו לראות. אך היום התרשמנו ממראה אחר של רוב הקטינים. מראה של קבוצה מגובשת של "גברים צעירים", בטוחים בעצמם. רושם זה מתחזק גם למראה התספורת האופנתית המעוצבת על ראשיהם של רבים מהם והמראה המוקפד של בגדיהם, בגדי שב"ס. לפני שהנכנסים לתא הנאשמים תופסים את מקומם של היוצאים ממנו, מתנהל כמו טקס של חיבוקים, נשיקות וטפיחות בין כולם. בהמשך הבוקר מתחזק הרושם שמדובר בקטינים שאינם מפוחדים, שחלקם התנסה כבר יותר מפעם במעצר ובמאסר. אחדים מתנהגים במופגן כמי שמכירים את ההליכים המשפטיים ומתמקחים עם עורכי הדין על טיב ההסכמות עם התביעה. עו"ד קאוסמה מסביר לנו: "הם נהיו עורכי דין ומאמינים שאפשר לקבל סידור טוב יותר.."  נער אחד מבקש לדחות את הדיון ולהישפט במועד אחר יחד עם שותפיו לעבירה. נאשם אחר לא רוצה שעו"ד קאווסמה ייצג אותו. ביהמ"ש דוחה את הדיון כדי לאפשר למשפחה למצוא ייצוג אחר.

שני נערים משוחררים בערבות הגיעו מבחוץ. אחד מהשניים, נער מנעלין  מסרב להיות מיוצג על ידי עו"ד ש"הם כולם גנבים". סיפר שהיה בן 12 וחצי כשנעצר ב 2007 . שוחרר בערבות של  5000 ש"ח. הוא חיכה לפגישה עם נציג התביעה שתתקיים אחה"צ.

סיפורו של הנער השני המשוחרר בערבות מובא כדוגמה למקרה שנראה למתבונן מבחוץ כ'מעצר שוא', אך כמובן שלא כך פני הדברים בביהמ"ש. אין פה מעצרי שוא. משהוגשה תביעה, נפתח תיק, ובעיקר אם יש הודאה,  גם אם הראיות קשות להוכחה, יימצא העצור אשם וייגזר עונשו. לעתים קרובות יפטור אותו ביהמ"ש ממאסר (מעבר לימים שהיה עצור לצורך חקירה) ויטיל עליו לרוב קנסinfo-icon, ותמיד מאסר על תנאי.

צוהיב חדר עבד אלעזיז ברקאן (תיק מס' 1631/10 ; ת.ז. 854693926 ) בן 15 מחברון. היה עצור במשך 14 יום בחשד לזריקת אבנים על רכב צבאי. שוחרר בערבות, והיום, כעבור כחדשיים וחצי מאז שחרורו, הגיע עם אביו לביהמ"ש. עו"ד איאד מיסק מייצגו בעיסקת טיעון : תמורת הודאה באישום נגזרו על צוהיב 14 ימי מאסר בפועל שאותם כבר ריצה; 500 ₪ שיחולטו מדמי הערבות שהופקדו כערבות; ועונש עתידי של 4 חודשי מאסר שיהיה תלוי נגדו מהיום, במשך 3 שנים, אם ייתפס בכל עבירה של זריקת חפצים.
לא קשה לראות שביהמ"ש לא ראה בנער זה מלכתחילה סיכון ביטחוני ולכן שחרר אותו בערבות. ואולם, אם עצרו אותו חיילי צה"ל וחוקרי השב"כ העבירו אותו לתביעה וזו פתחה בהליכים הנוהגים לגבי מסכני הביטחון, ביהמ"ש לא יחמיץ הזדמנות להטיל על הנער עונש.
 

'מאסר על תנאי' לא תמיד מוגבל רק לעבירה עליה נשפט הנאשם:

עלי יוסף אחמד בדר (5243/09 ; ת.ז.854409943 ) תלמיד בי"ס בן 18 מאבו-דיס. עצור מזה 5 חודשים.

בין השנים 2006 ל 2009  בהיותו בן 14 ועד גיל  17, על פי הודאתו, נהג פעמים רבות ליידות אבנים לעבר כוחות הביטחון ואף שימש תצפיתן בחבורת הנערים שהשליכו בקבוק תבערה.

עליו נגזרו 22 חודשי מאסר מיום מעצרו ; 4000 ₪ קנס; ומאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 4 שנים. התנאי הקובע הוא:

אם יעבור אותה עבירה או מעשה שעלול לפגוע בכוחות הביטחון.

ניסוח כללי זה פותח פתח להפעלת סעיף המאסר-על-תנאי במקרים רבים ומגוונים.

עוה"ד אחמד ספייה הכין ערעור מפורט על סוגיה זו של העונש העתידי.

הערעור ישמע בביהמ"ש לערעורים ב 8.6.10