ארתאח (שער אפרים), מעבר אייל, יום א' 7.4.13, בוקר
03:55 מגיעות לפני פתיחת השערים. אנלין שמה לב לעבודות חידוש ביוב + גדר הגנה. מבנים מוצקים שנועדו לאריכות ימים.
04:02 השער נפתח פחות או יותר בזמן. שער הנשים נפתח בד בבד, ונסגר ב-04:09 לאחר שכל הנשים שהיו בתור הנבדל נכנסו. נשים שאחרו נאלצו לעבור במסלול הכללי.
האקומנים מדווחים לנו שגדרות המסלול שוב פרוצות בשני מקומות משני צדי המסלול. בשיחה עם אחד השומרים במקום שומעים שוב את הספור על זה שמתקנים כל שבוע ופלסטינים באים עם כלים מקצועיים ופורצים חורים למעבר קבוצותיהם. החורים העכשויים יתוקנו בהקדם...
בדרכנו אל צד היציאה לישראל נגשים אלינו שומרים ומבקשים שנודיע להם כשאנחנו מגיעות - לפני שנשים פנינו אל גדר ההפרדה של הצד הפלסטיני. זו בקשה חדשה. לדבריהם הצבא צופה על הגדר לבל תפרץ ואנחנו, כשנעות שם גורמות לאי שקט שלהם...
ליד שער היציאה: קצב היציאה אינו יציב. הפסקות מפעם לפעם. מדי פעם ננעל השער לכ- 30 שניות. כשהשער פתוח יוצאים כשלושים איש בדקה. וכפי שמצופה כשגדר המסלול פרוצה – אנשים מדווחים על מהומות אלוהים במסלול, על שני אמבולנסים של הרשות שנקראו לאסוף אנשים שנרמסו. אדם מספר לנו שנפל במהומה, ולולא שני חבריו שמשו אותו מתחת לרגלי הנדחקים היה נדרס למוות.
יוצא אדם נסער כלו מספר שאיש המתקן האשים אותו שדיבר בטלפון הסלולארי (זה אסור?) וכשענה שלא דיבר – הוצא מהתור והועמד בצד תוך איום שיאזקו אותו אם לא יתנהג כראוי (תחושת 'עבד כי ימלוך' של עובדי המתקן – הערת אנלין). לדבריו עמד בצד כ-45 דקות עד שהורשה להמשיך בדרך היסורים החוצה.
05:20 עזבנו.
בדרכה הביתה עצרה אנלין במחסום אייל, ומנתה שם 6 אוטובוסים של חברת אפיקים שאספו פלסטינים ליעדים שונים (עדיין קיימים גם טרנזיטים). מדוע אין אוטובוסים כאלה גם במחסום שער אפריים?
למעוניינות באינפורמציה לגבי ביטוח הבריאות של העובדים הפלסטינים בישראל: הם משלמים ביטוח לאומי, שבישראל מקנה להם ביטוח תאונות וכו, ומקנה להם זכות להיות מבוטחים ב'קופת חולים כלשהי ברשות. כשברשות אין כסף – אין להם תרופות למרות היותם מבוטחים...