ג'יוס, חבלה, חווארה, מעבר אליהו, יום ד' 30.1.13, אחה"צ

צופות: 
דני ב. (אורח) נאוה מ., קרין ל. (רשמה)
30/01/2013
|
אחה"צ

 

 

 

האורח הוא איש תיאטרון צעיר מארה"ב המסייר בארץ ובגדה, מקליט אנשים ואוסף חומרים להצגה.

כשעוברים את הגשר מעל כביש 6, אני מציינת את מקום הקו הירוק, גבולות 1967. אחרי כמה מאות מ' מגיעים לפנייה למחסום חבלה, שער חקלאי הפתוח 3 פעמים ביום. מה שמפריע מאד בימים אלה לעובדים באדמותיהם שמחוץ לגדר – שהוא נפתח אחה"צ בשעה מאוחרת, כשכבר מחשיך, ועליהם לחכות זמן רב אחרי סיום העבודה כדי לחזור לבתיהם בחבלה ובקלקיליה.

 

12:45חבלה – עד פתיחת השער מסביר ע. שכל השטחים סביב שייכים לתושבי קלקיליה ועזון, הנאלצים לקבל היתרים מיוחדים שקשה להשיגכדי להגיע לאדמותיהם. על חלק מאדמותיהם הוקמהגדר ההפרדהinfo-icon וגזלה מהם שטח רב, כי מדובר ברצועה ברוחב 40-60 מ', החוצה את האדמות, ומפרידהבין התושבים לאדמותיהם.הוא מזכיר את הכפר א-טירה, שהיה קודם במובלעת (אלפי מנשה) ובעקבות בג"צ שונה תוואי הגדר, והיא עכשיו צמודה לבתיהם, ומנתקת אותם מחלק מאדמותיהם.הוא מאמין שלכל אחד משני העמים יש זכות למדינה משלו, אבל שיש לאנשים משני העמים גם זכות להיות ביחד ולא מופרדים.

 

 13:00 הצבאהגיע לפתיחת המחסום, מחכים לפתיחה אישה מחבלה ושני בחורים מקלקיליה. האחד דובר קצת עברית ומסביר שהוא עובד במשתלות, מגיע כל בוקר ב-8 וחוזר בצהרים, משכרו (70 ₪) הוא משלם 20 ₪ עבור הסעות ועוד 10 ₪ לארוחת צהרים, אך אין לו ברירה, גם 40 ₪ שנשארים לו זה יותר ממה שהוא יכול להרוויח בקלקיליה.

מעט תנועה בשני הכיוונים, כנראה בגלל הגשמים.

 

13:30המשכנו לכיוון אלפי מנשה והראינו לאורח את הגדר החדשה שהוזכרה קודם שנבנתה כדי להכניס את ראס א-טירה לצד השני ואת השערים הגדולים דרכם היו אמורים תושבי הכפר לעבור אלא שהם תמיד סגורים (מלבד אולי ימים ספורים בתקופת המסיק).ומשם, אחרי סיבוב קצר באלפי מנשה הגענו לערב א-רמדין , לראות אם בית הספר עדיין עומד על תלו. ראינו התחלת מבנה חדש, נוסף לשלוש הכיתות וחדר המורים. בגלל הגשם לא ראינו אף אחד שיכולנו לשאול אם חלפה סכנת ההריסה.

 

14:00 מחסום אליהו, אין מכוניות מעוכבות, מסבירים שרק כאן, כמה ק"מ מהגבול, הקימו את המחסום, כדי לתפוס אדמות פלסטיניות ושההתנחלות אלפי מנשה תוכל להרגיש שהיא בישראל.

עזון: ביקרנו את ז. ששמח מאד על הדברים הרבים שהבאנו והיה מוכן להתראיין ולספר את סיפורו. הוא היה בריא וחזק ועבד בבניין עד שנתפס ע"י המשטרה ללא אישור עבודה בישראל, הוכה קשות בראשו ובכל אברי גופו למרות  שביקש מהשוטרים להפסיק, שהוא נקי מכל אשמה זולת הצורך לעבוד ולפרנס את אשתו וילדיו. הוא נעצר ל-4 חודשים, למרות תלונותיו לא אפשרו לו לראות רופא. מאש שחרורו הוא לוקה במחלת עצבים שאינה מאפשרת לו לעבוד, נבדק פעמים רבות בבתי חולים פלסטיניים וישראלים ועדיין לא  נמצאה סיבה למחלתו. הוא גם סיפר על הפשיטה בביתו, החיילים ששברו את הדלת חיפשו נשק וראו אותו רועד. כשהסביר להם שזה לא מפחד אלא מחלה, אמרו שבגלל שאינו יכול להתפרנס הוא ודאי מתעסק עם נשק. הם באו עם כלבים שהפחידו את הילדים וטמאו את המקרר.  

 

15:00נסענו ג'יוסכדי להראות את הכביש העובר מתחת לכביש הראשי, כביש 55, ובו נוסעים הפלסטינים צפונה דרך כל הכפרים לטול כרם.

חזרנו לכביש 55 מזרחה ואח"כ דרומה, דרך התנחלות עמנואל לחארס, להתנחלות אריאל ולצומת זעתרה/תפוח, הפעם לא היו חיילים בעמדות והתנועה הייתה חופשית.

 

16:00חווארה: לאחרונה היו כמה דיווחים שחיילים עוצרים ובודקים מכוניות בכניסה לכיוון שכם. הפעם לא ראינו חיילים, המכוניות עברו בלי להאט בשני הכיוונים. הסברנו איך פעל פעם המחסום הגדול שהפריד בין שכם ליתר הגדה, רחוק מהגבול עם ישראל, ואילץ את האנשים לעבור ברגל אחרי המתנה ארוכה בתורים צפופים ואיך הצורך הביטחוני הזה, שמרר את חייהם של אלפי אנשים יום, יום במשך שנים, פשוט נעלם יום אחד.