ארתאח (שער אפרים), יום ו' 9.11.12, בוקר
ארתאח, משמרת שחר
5:10 -מגיעות, השער פתוח. ראשוני היוצאים שואלים בפעם המי-יודע-כמה מדוע אין פותחים מוקדם יותר, מדוע שלא יפתחו ביום שישי באותה שעה כמו ביום חול?
בשרוול הכניסה לשער התור אינו דחוס הפעם, הצעקות אינן רמות, מספר היוצאים קטן מכרגיל.
5:20 -בצד היציאה זרם היוצאים יציב וקולח. נראה כאילו כל עמדות הבידוק עובדות. אחד היוצאים (צעיר) מתלונן על צפיפות חדר בידוק. לטענתו כ40 איש נדחקים-נדחסים כתרנגולות בכלוב (ביטוי שלו) לתוך חדר לא גדול ולא מאוורר מספיק, ושואל: מדוע? אנחנו לא בני אדם?
הגשם יורד. בפינה, ליד קרוסלת היציאה מצטופפים המעוניינים לחזור. איש אינו פותח להם. הם מנסים להסב תשומת לב של מישהו שיראו שהם כאן – אין מענה.
5:40 - אנו מחליטות לגשת למשרדי המחסום ולנסות לשוחח עם המפקד במקום. השומרים מנומסים יוצרים קשר עם משרד האחראי על המשמרת ולאחר דקה-דקותיים מקבלים הוראה וקול אשה מצווה – "שיצאו החוצה מהמתחם המגודר. שיחכו בחוץ". אנחנו נשלחות אל תוך הגשם. לאחד הזקיפים לא נעים. הוא ניגש לומר שיקח למפקד כמה זמן כי הוא עסוק. אנו נותרות להירטב בגשם, ולבקשתי למחסה - הוא מצביע על גגון במרחק מה, תחתיו ניתן להסתופף.
מנהל המשמרת יוצא אלינו בשש, ליאורה מעירה בנימוס שאנחנו איננו האויב ואין כל סיבה אמיתית לא לתת לנו מחסה מהגשם... לשאלתנו מדוע אין שמים לב למעוניינים להכנס הוא עונה – אנו רואים אותם יש לנו מצלמות, והם יודעים זאת. אז מדוע אין פותחים להם? איננו בנויים לתנועה דו צדדית במעבר. מדוע שלא תפתחו לחוזרים (שאינם נבדקים) שער צדדי עוקף הבניין שראינו בצד המתקן, ואשר נעול היטב? תשובתו – סדרי העבודה שלנו אינם מעניינכם.
לשאלה מדוע אין המתקן נפתח מוקדם יותר בימי שישי השיב שאלו ההוראות.
ביקשנו וקיבלנו מספר הטלפון של האחראי על הפעלת השער. ניצור קשר ונבקש פגישה.