בית לחם (300), יום ו' 27.7.12, בוקר

בית לחם יום הששי השני של רמאדן

הגענו למחסום ב-09:45 (מאוחר מדי - נקדים בשבוע הבא) ופגשנו זרם אדיר של מתפללים שכבר עברו במחסום בדרכם לאוטובוסים. הורשנו לעבור בשער הברזל הגדול לצדו הפלסטיני של חסום וגילינו כי המוני אנשים ממהרים בדרכם לכניסה למחסום. בכניסה הראשונה, באחריות המשטרה הפלסטינית, התגודדו רבים, בעיקר צעירים שהיו מודעים לכך כי לא יוכלו לעבור לירושלים. חלק מהבחורים טיפסו על הקיר החוצץ בין המעברים השונים ואנחנו עברנו כמה רגעי חרדה. חששנו כי המצב יצא מכלל שליטה וכח יופעל. אך, לשמחתנו הצליחו הפלסטינים בשיתוף עם הישראלים להרגיע את המצב ולאפשר לאנשים לעבור ללא תקלות. הלחץ במעברים היה עצום ואנשים שהתקשו לעמוד בתור בחום הגדול התישבו בצל וחיכו "עד יעבור זעם".

נכים וקשישים הורשו גם היום לעבור בשער הברזל ישר לאוטובוסים מבלי להזקק לעליה לכיוון הקרוסלות בכניסה למחסום. אנשי הסהר האדום היו יעילים ביותר והעבירו את הנכים במהירות דרך השער ודאגו להעלותם לאוטובוסים.

הידיעה  שנשים בכל הגילים הורשו לעבור לתפילה עשתה לה כנפיים, וראינו נשים רבות מאד נלחמות בחום הכבד ובעליה למחסום בדרכן לתפילה. גם היום הורשו רבים לעקוף את המחסום ולעבור לצידו מבלי צורך בעוד תור או ביקורת. הגישה היתה מתירנית ומתחשבת.

חברת האוטובוסים הפלסטינית נכשלה לחלוטין. לא הועמדו אוטובוסים בכמות הנידרשת להעברת המתפללים להר הבית ונוצרה מהומה גדולה מחוץ למחסום. רק אחרי שמשטרת ישראל התערבה, וכנראה גם הזמינה אוטובוסים מחברות ישראליות (מסקנה שהגענו אליה בגלל הכיתוב על האוטובוסים, אך אין לנו על כך ידיעה מוסמכת). נפתרה לאט לאט הבעיה והאוטובוסים התחילו להתמלא ולצאת לדרכם בקצב ראוי.

לפתע גילינו ילד קטן מסתובב בשטח בוכה - איבד את אמו. כולם, חיילים וחיילות ישראליים ושוטרים ושוטרות פלסטיניים ואנשי הסהר האדום ניסו לעזור. כולם ליטפו את הילד, עשו הכל להרגיע אותו, ורק אחרי מה שנראה לנו כנצח נמצאה אמו. הדמעות והזיעה ניגרו על פניו החמודים של הילד והאם הביטה בנו במבוכה גלויה. סוף טוב.....

לקראת 11:00 גבר הלחץ של המתפללים מאד. התורים ב"כלובים" היו ארוכים ודחוסים. מפקד המשטרה במקום החליט כי המצב בלתי סביר וכי התורים הדחוסים מהווים סכנה לפלסטינים, ביחוד למבוגרים והחליט לפתוח שער, שבכל שנותינו במחסום עוד לא זכינו לראותו נפתח. חיפשו את המפתח וכשזה נמצא התקשו לשחרר את המנעולים. לבסוף לקח אחד המג"בניקים את היוזמה ונתן לשער בעיטה רצינית - ושער "הפלאים" נפתח וזרם אדיר של מתפללים עברו בו. הרגשנו כי גם הפלסטינים חשבו שלעיניהם מתחוללת"פאטה מורגנה" "נס הרמדאן". אחרי המבצע הזה הסתיים הלחץ במקום והתורים התפוגגו. כשרוצים הכל אפשרי כנראה!

פרט לתלונה אחת על התנהגות חייל שנמסרה לנו מפי אישה איטלקיה, ושלא יכולנו לאשש אותה, היתה ההתנהלות ראויה ומכבדת. לא שמענו צעקות או קללות או התבטאויות לא ראויות.

לא בררנו בסוף המשמרת את מספרם המדוייק של העוברים אך מדובר בעשרות אלפים.

ניסינו לברר האם השמועה ששמענו כי לקראת סוף החג תבוטל הגבלת הגילים על גברים נכונה - נראה כי מדובר בשמועה בלבד.

לצערנו אבדה לנו המצלמה ולא נוכל להפיץ תמונות

__._,_.___