עופר - יידוי אבנים, נשים

צופות: 
חוה הלוי (מדווחת)
03/01/2011
|
אחה"צ

שופט: רס"ן צבי היילברון

תובע: מיכאל אביטן

מקבץ שהצלחנו לגבש אחרי יום ארוך מאד באולמו של צבי היילברון. בהמולה ובבלגן של עורכי דין יוצאים ונכנסים, חיילים וחיילות נכנסים ומביאים תיקים, קלדניות מתחלפות, מאבטחים נכנסים ויוצאים והחשודים או הנאשמים מתחלפים בסיטונות לא קל לקלוט את כל מה שמתרחש. באולם זה כמעט לא נדונו תיקים "ביטחוניים" אלא עניינים אזרחיים בדרך כלל המדגישים את עוצמת הדריסה של הצבא בחיים האזרחיים של תושבי הגדה.

 

הסנגור עו"ד דאוד עזי ייצג שני בחורים שנחשדו בגניבה, והסיפור די מוזר. שני הבחורים עבדו בתחנת הדלק במעלה אדומים. היה להם הסכם עם בעל הבית ולפיו, כשהיה חסר להם כסף הם היו מקבלים מקדמה על חשבון המשכורת וחותמים אצל מנהלת החשבונות שרה זליג. אחר כך היו מנכים משכרם את סכום המקדמה שהם לקחו.

פתאום. פתאום!!גילה בעל הבית שחסרים לו 160,000 ₪ בקופה. ככה פתאום ביום אחד עפים מאה וששים אלף ₪.  עצרו אותם ולקחו אותם לחקירה. הם משוחררים בערבות עד למשפט שיתקיים אי"ה ב-7.3.11.

 

אנאס מוחמד זיתון חלאיקה:

הסנגור: עו"ד מחמוד חסאן

הנאשם הבא היה מקרה שובר לבבות, וגם מי שכבר ראה את בית המשפט מגן על הצדק והאמת היה מתקשה לעמוד בו. לא נאמר במה אנאס מואשם. יש נגדו מאסר על תנאי משום שבעבר הוא היה בקורס מפקדים והיה מעורב באתר האינטרנט של הכותלה אלאסלאמיה (אגוד הסטודנטים). ביום הקר הזה הוא הובא חיוור, ברגליים יחפות נעול סנדלי פלסטיק ועליהם האזיקים. קשה לי לתאר את מצבו הנפשי מבלי לגלוש לדרמות סנטימנטליות, אבל זה באמת אוצר המלים הנדרש. זה היה קשה מאד. אחרי שנגמר המשא ומתן הקצר בין עוה"ד מחמוד חסאן לבין השופט, וכבר שמו עליו את האזיקים כדי להוציאו, הוכנסו סוף סוף אמא שלו ודודתו שכמובן נחרדו למראה עיניהן והתחילו לדבר אליו ולנסות לעודדו במלים: אתה בסדר, אתה בסדר גמור, אני אתך... וכו'. זה החמיר לגמרי את מצבו, ואז הוא התמוטט בבכי על הכסא וכבש את ראשו בידיו. הוא לא היה מסוגל בכלל לדבר. הנשים הגבירו את נסיונות העידוד... היה רע מאד. עוה"ד הסתכל על הקליינט שלו מבלי שיוכל לעשות משהו, הבחור הסתכל בעיניים מתחננות על אמא שלו, אמא שלו צעקה לו מילות עידוד עם דמעות, והסוהר אזק אותו והוציא אותו מהאולם.

הדיון הבא נקבע ל 31.1.11

 

מוחמד האשם ג'עברי:

הסנגור: עו"ד נאצר נובאני

קראנו על מוחמד האשם ג'עברי בדוח ממגרש הרוסים ב 27.12.10. הסיפור הוא סיפור אזרחי של עבירת תנועה: הבחור, שכנראה לוקח תרופות, נסע במכונית הונדה כשהוא שיכור, בלי רישיון, וטס במהירות גבוהה מהמותר על כביש יריחו ים המלח. באחד המחסומים עצרו אותו לבדיקת רישיונות, ואז הסתובב וברח מהמקום במהירות. אחר כך, בצומת אלמוג ביקשו שוב לעצור אותו ושוב הוא ברח, השוטרים ירו באוויר ופגעו בגלגלים... כרגיל.. כל העניין נמשך חצי לילה, ובמהלך כל הסאגה הזאת הוא עבר על כל חוקי התנועה האפשריים.

אחרי התלבטויות רבות הוא הודה בכל ההאשמות ונשפט ל-6 חודשי מאסר בפועל, 3 חודשים מאסר על תנאי ו-1000 ₪ קנס. בכל זה אין שום  עניין, אבל למה הוא נשפט בבית משפט צבאי? מה צבאי בכל העניין הזה?

 

אברהים עדואן:

הסנגור: עו"ד חאלד אלאעראג'

הבחור מואשם כי בשנת 2006 השתתף בתהלוכות, עצרות, תליית תמונות של מועמדי החמאס בבחירות. בשנת 2008, אחרי הפגנה נגד הגדר, יצא עם אחרים וברשותם בקבוק תבערה. הוא עצמו לא השליך את הבקבוק אלא מישהו אחר השליך אותו אל מגדל השמירה (הפילבוקס – מבצר הבטון שאנחנו מכירות היטב) הבקבוק פגע בגדר שליד המגדל. לא נזכר נזק. הבחורים נמלטו מהמקום וחיילי צה"ל רדפו אחריהם וירו.

האישומים: חברות בהתאחדות בלתי מותרת (בשנת 2006)!! וזריקת חפץ מבעיר (שלא הוא השליך). יש עסקה. 20 חודשי מאסר בפועל, 5 חודשי מאסר על תנאי או 5000 ₪ קנס תמורתם.

 

חנאן אחמד עלי- תיק מס'  4238/10

הסנגור: עו"ד מוחמד שאהין

קיבלנו את שמה מהוועד למען אסירות פוליטיות עם בקשה להיכנס ולצפות במשפטה. לא התקיים דיון כי כבר היה מאוחר מאד אחה"צ, אבל שמעתי ממקור בהחלט אמין שהיא ברחה מהבית בגלל בעיות אישיות בבית ובאה למחסום עם סכין. אנחנו מכירות את המצבים האלה. במחסום עצרו אותה והביאוה למעצר. באולם ישבה אמא שלה שנראתה זקנה מאד וכאילו היא זקוקה לכל כוחות הגוף והנפש רק כדי לשבת שם – ממש מונחת בלי תנועה בכסא, ובנה, נער בערך בן 16 נכנס גם הוא.

השופט הסביר לחנאן שלא יתקיים באותו היום דיון בעניינה ושאל אם יש לה מה לומר. היא ביקשה לחבק את בנה. נהיה אקשן. (מה, כל אחד יתחיל להתחבק לנו כאן??) השופט אמר לסוהרת: תשאלי את סויסה. הסוהרת טלפנה לסויסה ושמענו רק את הצד שלה: להוציא אותה? וככה חנאן אחמד עלי הוצאה מהאולם מבלי לחבק את בנה. מסרנו את האינפורמציה הקצרה הזו לוועד למען אסירות פוליטיות.

 

מוחמד אחמד דיב נאפה:

הסנגור: עו"ד נרי רמתי

הבחור, תושב נעלין, מואשם ביידוי אבנים בהפגנות נגד הגדר. בישיבה שבה נכחנו חקר נרי רמתי את העד האסיר מוחמד סרור שהוא והנאשם שניהם מאותו הכפר.

היה המשחק הרגיל של חתול ועכבר – למה אמרת במשטרה דבר אחד ופה אתה אומר דבר אחר? הנני להפנות אותך לדבריך במשטרה, למה אמרת למשטרה דבר אחד ולשב"כ דבר אחר? אז כן ראית אותו או לא ראית אותו? אז אתה מסוכסך אתו או לא?

מכל זה אפשר היה לדלות רק עובדה אחת לא נוחה והיא שהבחור בכלל לא חתם על הודאתו במשטרה, והחתימה המופיעה שם היא חתימתו של השוטר החוקר, כך שאי אפשר היה לשאול אותו "אז למה חתמת?"..... זאת אומרת שאלו, אבל הוא אמר: זו לא החתימה שלי.

בכל אופן, נעשה מאוחר ואני יצאתי בדרכי אל המכונית. בדרך מישהו שאל אותי מה השעה. אמרתי: ארבע אחה"צ וזכרתי את השיר:

ארבע אחה"צ, כרגיל עוד חם

בשדרת האזדרכת, תינוקות לומדים ללכת, לבדם.

רוח ערב מתפרכסת, מביאה אל המרפסת

ריח שחת ואספסת וקצת נחת גם.

 

אני רוצה לומר לשופטי בתי המשפט הצבאיים ולתובעים ולסוהרים ולפקידות ולאוזקים למיניהם שגם הפלסטינים רוצים לתאר ככה את שגרת אחרי הצהריים שלהם, וכשזה יקרה הם לא ילכו לזרוק בקבוקי תבערה על מגדלי שמירה.

המשך המשפט ב 28.2.11.