עופר - ירי, החזקה וסחר באמל"ח

צופות: 
טובה שיינטוך, יהודית שטרנברג (מדווחת)
01/11/2010
|
בוקר

פתחנו את הבוקר באולמו של השופט רונן עצמון, בנוכחות הסנגור עו"ד חמזה אבו מייזר.

בהרכב זה נדונו שני תיקים, שניהם של נאשמים ששוחררו בערבות והגיעו מהבית.

 1.

אוסאם, בחור נאה בשנות השלושים לחייו ונטול "עבר", הואשם בצייד ללא רישיון, עבירה שביצע בשנת 2008. הבחור החזיק בשטח האדמה שלו עצמו רשת לכידה ושלושה כלובים ובהם חמש ציפורים שנועדו לשמש פיתיון לציד ציפורים נוספות, מבלי שהחזיק ברישיון צייד. לדבריו, הוא לא ידע שהדבר אסור.

הבחור הורשע על פי הודאתו, ובהתאם להסדר טיעון שאותו קיבל השופט, נגזר עליו קנס בסך 1,000 ש"ח ושבועיים מאסר על תנאי למשך שנתיים.

בתום המשפט למדנו שבעוון עבירה זו הבחור בילה 5 ימים במעצר, ולצורך שחרורו הפקיד בקופת בית המשפט ערבות בסך 2,000 ש"ח.

הכלובים יוחזרו לו, ויש לקוות שגם מחצית דמי הערבות.

 2.

מאהר מוחמד, בן 40 ואב ל-4, נקי מ"עבר", חי שנים ארוכות באיטליה. לאחר שובו קנה רכב משומש עם לוחית ישראלית מבחור ש"עבד עליו", ובנוסף לרכב האסור העביר לידיו גם מסמכי רכב מזויפים. הנאשם נתפס נוהג, הרכב הוחרם ולאחר 6-5 שעות של חקירה, שוחרר בערבות של 1,000 ש"ח. עתה הוא נאשם בנהיגה ברכב ישראלי שאינו רשום באזור ובהצגת מסמך מזויף.

השופט קיבל את עסקת הטיעון שכללה שבוע מאסר על תנאי לשנתיים וקנס של 750 ש"ח.

הבחור, שלדבריו לא ידע שהאוטו אינו חוקי ולא הצליח לאתר את מי שמכר לו את ה"מציאה", אכל אותה מכל הכיוונים – הרכב הועבר על ידי המשטרה לחברת ניו-קופל, הכסף שהשקיע ברכישתו ובתוספות שהתקין בו ירד לטמיון, ועתה נגזר עליו גם קנס.

הבחור הביע באוזנינו נחת מן העובדה שאנו משמשות עין צופייה ויד רושמת בהיכל הצדק הצבאי, אך טען בתוקף – ומן הסתם בצדק – שלא זה מה שיחולל את השינוי האמתי.

 

* * *

באולמו של השופט צבי היילברון צפינו בשני משפטים:

 1.

בנוכחות הסנגור עו"ד אכרם סמרה, פגשנו את הנאשם חמדי חסן אסמאעיל נמר שנעצר בקלנדיה בשנת 2009 בעוון 3 אישומים:

(1) זריקת בקבוקי תבערה לעבר רכבים צבאיים בהזדמנויות רבות (בין 2004 ל-2009);

(2) ירי לעבר עמוד חשמל ולעבר עמדת שמירה של צה"ל ממרחק 150 מ';

(3) קנייה ומכירה של אקדח תופי.

הישיבה היום הייתה ישיבת סיום, והשופט אישר בה את עסקת הטיעון וגזר על הנאשם 40 חודשי מאסר בפועל

ו-3,000 ש"ח קנס – עונש מופחת הן בשל חלוף הזמן ביחס לאישום מס' 1, הן בשל טווח הירי הלא-יעיל באישום

מס' 2.

 2.

לאחר המתנה צפינו בשלב ההוכחות במשפטו של ג'מאל סמיח עבד אלכרים יאסין מבית רימה.

סנגור: עו"ד נרי רמתי

ג'מאל נאשם ביידוי חפצים ובהשתתפות בהפגנה בנבי סלאח [נגד גדר ההפרדהinfo-icon].

ג'מאל נעצר לפני שלושה וחצי חודשים, לאחר שהבחור אשר הפליל אותו שוחרר ממעצר של חצי שנה.

עתה, בשלב ההוכחות, העד המפליל כבר זומן שלוש פעמים להעיד, אך התביעה לא הצליחה לממש

את צו ההבאה.

בניסיון להפעיל את שיטת "מצליח", שלחה התביעה את כוחות צה"ל להביא עד אחר, שבהעדר העד המפליל, לא ראו הצדדים כל טעם לחקור אותו. חיילי צה"ל נכנסו אפוא לכפר רימה באישון לילה, שלפו את הבחור מהמיטה, עצרו אותו והביאו אותו כבול לאולם בית המשפט. התביעה לא פנתה אליו בדברים, ההגנה לא ראתה טעם לחקור אותו, ולא נותר אלא להחזיר אותו כלעומת שבא. השופט, במידה לא מבוטלת של הומור שחור, אמר לו "תודה שבאת" והורה לחיילים להחזיר אותו למחסום ולשחרר אותו שם לביתו (השירות מדלת לדלת פועל מן הסתם רק בכיוון אחד, גם כאשר הוא מיותר מלכתחילה).

התביעה ביקשה לאפשר לה לחזור ולממש את צו ההבאה, או במילים אחרות – לגרור את העציר תקופה נוספת עד שיעלה בידה להביא את המפליל.

הסנגוריה כמובן התנגדה בטענה שלא הוּצגה לבית המשפט כל ראיה שאכן נעשו מאמצים להביא את המפליל, והדבר אינו יכול להיזקף לחובת הנאשם. מאחר שממילא מדובר באישומים קלים והמחלוקת היא על סעיף אחד בלבד (יידוי חפצים), על בית המשפט להכריז שקצה נפשו בהתמשכות ההליכים ולהורות לתביעה להכריז "אלו עדיי".

מקריאת פרוטוקול הישיבה, התברר שבהחלטה שנתן השופט לאחר ההפסקה הוא הורה על שחרור הנאשם בתנאים מגבילים לאחר הפקת ערבות, אך נעתר לבקשת התביעה לעכב את ביצוע החלטת השחרור ב-72 שעות.