ארתאח (שער אפרים), ג'וברה (כפריאת), דיר שאראף (חביות), חבלה, יום א' 26.6.11, אחה"צ

צופות: 
סוזן ל. (מדווחת), אורחת אחת, צ'רלס ק. (מתרגם)
26/06/2011
|
אחה"צ

סיכום

במשמרת היום ראינו הצגה מפוארת של בולטות צה"ל וחשיבותו בשטחים הכבושים, יחד עם יהירותו ודרכי הפעולה והחשיבה המעצבנות שלו.  אך האם קיים מישהו אשר אמר או חשב שכיבוש יהיה נעים ונוח?

חבלה, שער 1392

13:02  די הרבה חיילים נמצאים במקום, מקובצים באמצע השטח של גדר ההפרדהinfo-icon.  השערים בצד שלנו סגורים, אך הפעם השער להולכי רגל פתוח.  שני צבעים באים מהצד השני, כופסאות הצבע שלהם נבדקות בקפידה.  משאית מגיעה, השער נפתח לה ואח"כ נסגר שוב.  בכל פעם מעבירים תלתלית מצד אחד של השער לצד השני, תוך סיכון החייל או המ"צית אשר חייב לבצע את ההצגה המטופשת הזו פעם אחר פעם.  כאשר אנו שואלות את המפקד מדוע סוגרים כל פעם את השער, הוא עונה תשובה לא-הגיונית נהדרת:  "הוא פתוח עד שעה 2," כאשר, מול עינינו, ברור כי השער סגור.  נכון, לא נועלים אותו בכל פעם שהוא נסגר.

בנו של בעל המכולת מגיע במשאית, אחד החיילים (רואים ארבעה חיילים, בנוסף לאחד בעמדת הבידוק ולמ"צית אשר בלעדיה אי-אפשר) מורה לו לעצור ליד השער הסגור.  הוא מודיע כי הוא "אפס-אפס," שאיננו מבינות מה הפירוש.  אך כנראה שדי בכך כדי שיורשה לעבור, בעוד שני אנשים אחרים, שאינם "אפס-אפס," חייבים להמתין ליד השער להולכי רגל.

13:10  מופיע בחור רכוב על אופניים; מורים לו לעצור זמן רב לפני שהוא מגיע לשער הסגור.

קבוצה של שלושה הולכי רגל צעירים עוברת דרך עמדת הבידוק מבטון לצד השני תוך חמש דקות.

צעיר נוסף מגיע רכוב על אופניים והמפקד, שכעת מעשן סיגריה, שורק אליו שריקה חודרת כדי שיתקדם, ומצביע על השער להולכי רגל כי הוא שוב סגרinfo-icon את השער האמצעי המיועד לרכבים.

13:15  אנו רואות מעברו השני של המחסום עגלה שסוס עליז רתום אליה, וילד כבן 10 אשר מוחזר על ידי שלושה חיילים.  אנו רואות כי האישה שמחה להראות למילואימניקים שהיא בעלת הסמכות; הם נראים כאילו אינם יודעים מה לעשות.  ברור כי המפקד, לעומת זאת, עצבני, ושוב סוגר את השערים בצד שלנו, אך כאילו אינו רואה דבר כי הסוס והעגלה מיד חוצים את גדר ההפרדה עם אב צעיר ובתו החייכנית, ישר לשער שהמפקד חייב לפתוח שוב במהירות.

13:20  כעת רק הצבא נוכח בנוף השקט והרגוע.  הכיבוש נמשך.

13:30  שער 109 (לפי הפלסטינים; שער אליהו לפי הישראלים)

מענין האם הקוראים יוכלו לנחש מה מתרחש פה.  בנייה – אכן, נקודת כניסה רחבה וטובה יותר לשטחים הכבושים. במרחק של לפחות 5 ק"מ ממזרה לקו הירוק, שבוודאי תפעיל תקנות חמורות עוד יותר נגד הפלסטינים.  שוב הוכחה שהכיבוש נמשך ו/או שההתנחלות בפלסטין תמשיך עוד תמשיך.

כביש מס' 55

מספר גדול מאוד של רכבים צבאיים, של משמר הגבול וגם של המשטרה הכחולה נמצאים בדרכים היום – ג'יפים, רכבי המר, רכבי סאפארי, לכל כיוון, משך כל המשמרת שלנו.  אך ברור כי צפו מהם להקים מחסומים זמניים – בצומת של כביש מס' 60/כביש מס' 57, ליד שבי שומרון, ובדרך לבניין המסוף בארתאח (ראה להלן).

14:30  רכב המר וחיילים בצומת כביש מס' 57/כביש מס' 60.

15:00 כעבור חצי שעה - חיילי משמר הגבול בכביש מס' 57, מעבר לפינה מהחיילים אשר כבר נעלמו, שומרים כנראה על משהו שנראה כמו מתקן מיםinfo-icon הדומה לזה שהופיע בכביש מס' 55 ליד קדומים לפני כחודשיים.

15:15  ג'וברה

הדוח האחרון של המשרד לתיאום עניינים הומניטריים(OCHA)  מספר על 72 מבנים שנהרסו, שכתוצאה מכך גורשו מעל 200 איש, בעיקר בבקעת הירדן (לפי הדיווח של שתי חברות מחסום ווטש), המשך אלימות המתנחלים ושינויים בתוואי גדר ההפרדה בחלק של השטחים הכבושים שאנו עוקבות אחריו.  לאחרונה החלו שלטונות ישראל להזיז קטע מגדר ההפרדה שליד הככפר חירבת ג'וברה, בהתאם להחלטת בית משפט ישראלי משנת 2007.  אחרי שהקטע הישן יפורק, מעל 300 תושבי הכפר "ישוחררו" מ"אזור התפר," השטח הסגור בין הגדר לבין הקו הירוק, ויחוברו שוב לשאר הגדה המערבית.  לפי הדוח, מועצת הכפר טוענת כי התוואי החדש ינתק כ-600 דונמים של אדמות חקלאיות השייכות לכפר, הנטועות בעצי זית, אשר יישארו מאחורי גדר ההפרדה.  בוודאי נוכל לראות את משמעות הדבר לכפר ג'וברה, אבל הקטע החדש של הגדר עדיין נמצא בתוך השטחים הכבושים.  במילים אחרות, כידוע לכולנו, הגדר ממשיך להפר את החוק הבינלאומי.

כעת רואים את ראש הצוק הלבן שנחפר כדי ליצור מעין מכשול חדש, וביתו של אבו חאתם נראה כאילו כמעט נדחק לגמרי (ואולי זו הכוונה).  עלינו ליצור קשר אתו ועם משפחתו.

החיילים במחסום כלל אינם מעונינים בנו, לשם שינוי, לאן פנינו מועדות, מנין באנו.

15:25  ארתאח (שער אפרים)

כאשר אנו פונות ימינה מכביש מס' 57 למתקן הגב-אל-גב, אנו רואות שקבוצת חיילים ירדה מרכב צבאי בצומת בו אנו פונים שוב ימינה – נראה כי הם עומדים להקים מחסום פתע.

שקט במסוף, וחם מאוד.  אין הרבה אנשים בסביבה, והשומר האזרחי אפילו מנומס.  מספר אנשים חוצים את השער הפתוח בדרכם הביתה כאשר אנו עומדות ומשקיפות.  הם מספרים על חוסר העקביות בבקרים – לפעמים טוב, לפעמים גרוע מאוד.  אך תמיד אמרנו כי אפיון אחד של כל כיבוש הוא חוסר העקביות שלו, שמעסיק את הכובש במחשבות כיצד להמשיך להציק, וגורם לפלסטינים לתהות האם ומתי יגיעו לעבודה או הביתה.

היום הוא אחד הימים האלה.  כאשר אנו עוזבות את המסוף אין אנו רואות מיניבוסים או רכבים של קבלנים מחזירים פועלים למסוף.  במקומם זרם הולכי רגל, כולל נשים נושאות חבילות על ראשיהן, ובכל זאת הן מצליחות לנפנף לנו לשלום...  הן, והפועלים האחרים בעלי האישורים, הולכים ברגל מן הצומת, מרחק של קילומטר לפחות מהמקום שבו ראינו קודם תחילתו של מחסום פתע.

15:55  ואכן, הרכב הצבאי חוסם את הכביש, עכשיו מונע מכולם להגיע אפילו ברגל למסוף.  אנו ניגשות לחיילים ושואלות את המפקד, המשיב כי יש שריפה בשדות ומסוכן לנסוע בדרך ברכב.  כרגע באנו משם, לא ראינו כל שריפה, אלא רק אנשים רבים צועדים בחום אימים באיזור ללא צל.  המפקד שוב אומר כי יש שריפה, ובאמת אנו עכשיו רואות עשן עולה מן האזור דרכו נסענו כעת.  קצת עשן...  אנו מתקשרות למת"ק אשר לפחות נשמע מופתע ואומר כי יברר.  הוא חוזר אלינו כעבור חמש דקות, חוזר על דברי המפקד ומדווח כי מכבי האש בדרך.  אנשים נוספים מוחזרים, חלקם ממשיכים ישר למתקן הגב-אל-גב, מי ברגל ומי ברכבים אשר החזירו אותם מהעבודה.  בדרכנו לשם אנו רואות פועלים מטפסים במעלה המדרון לכביש המוביל למסוף.  בינתיים יש באמת אזור קטן בוער, ואפילו רכב מכבי אש שנראה שהדבר היחיד שהוא עושה הוא לנסוע מסביב לשריפה.

16:05  בצומת המוביל למסוף ארתאח האזרח המנהל אותו הקים מכשול נוסף.  אנו מכירים את האיש היטב, היות שהוא אוהב מאוד להסביר מדוע הוא עושה משהו או אינו עושה משהו.  עכשיו הוא מספר כי הפועלים לא יוכלו כלל לעלות במדרון ליד מתקן הגב-אל-גב (שהוא מגודר היטב, כמובן), אך כעבור מספר דקות נראה כי חוזר בו ומתחיל ללכת לכיוון הפועלים אשר מטרתם היחידה היא לחזור הביתה ולהתרחק מהשמש היוקדת.

מסקנה:  מוזר כי מחסום הפתע הוקם עוד בטרם ראו שריפה (!), ומוזר עוד יותר פעולותיו הדרמטיות והמוגזמות של הכובש.