זעתרה (צומת תפוח), עורטא, יום א' 10.4.11, בוקר

צופות: 
דליה גולומב, נורה רש, הגר זמר (מדווחת), נדים (נהג).
10/04/2011
|
בוקר

הקדמה:  לאחר רצח המשפחה בהתנחלות איתמר  לפני חודש,   הכפר  עווארתא נתון תחת לחץ כבד של  מעצרים  וחיפושים  –  מיתוך  השערה שהרוצחים  באו מישם.  כששאלתי מדוע משערים כך השיבו לי  שלפני כחודשיים צה"ל  הרג (צה"ל  תמיד  הורג , לא  רוצח...) שני נערים  מעווארתא  ועל כן משערים שתושביה מבקשים  לנקום את דמם.  

לאור המצב הקשה שבו נתונה  עווארתא, הוחלט לנסוע  ולהיווכח מה  המצב  שם.  ב- 07:00  דווח  לנדים שהיום,  יום השלושים לרצח,  יש  עוצרinfo-icon בעווארתא.   בכל זאת הוחלט  לנסוע. 

רשמי סיור:  התחלנו את הסיור ב – 10:00.  נסענו לכניסה האחורית של עווארתא על מנת לראות את הגבעה שלאחר הרצח  מתנחלי איתמר השתלטו  עליה,  הקימו  עליה כמה קרוונים, חרשו את  האדמה ואפילו הניפו דגלים ישראלים.  זוהי כמובן התנחלות בלתי חוקית בעליל אבל על כך  הרשויות  כרגיל  שותקות...

למרות העוצר ניסינו לפגוש ולשחוח  עם  כמה מתושבי הכפר.  בזאת  נדים עזר לנו מאוד –  גם בזכות ידיעתו את השפה, גם בזכות היכרותו עם כמה מהתושבים וגם בזכות רצונו הטוב.

תחילה  נעצרנו ליד חנות מכולת שהייתה פתוחה.  אווד,  בעל המכולת, סיפר לנו שמיד לאחר הרצח  היה עוצר של  4-5 ימים וכעת העוצר מגיע  מדי  כמה ימים, ותמיד בהפתעה.  במשך היום  עוצרים  גברים, נשים ואפילו זקנים, מסיעים  אותם לאיזה  מחנה,  לוקחים מהם טביעת אצבעות (אמר שגם טביעת רוק) ומחזירים  את רובם  לעת לילה. שאלנו כמה עצורים היו עד עתה  והוא אמר  שבערך - 300.  בכפר  עצמו יש כ -  7000 תושבים. 

אנשים נוספים  שהיו גם הם  ליד המכולת סיפרו שסאלם פיאד  היה אמור להגיע היום לביקור אך בשל העוצר הוא לא הגיע,  וכן  גירשו את כל העיתונאים.  מישהו  מהחבורה שהייתה שם הראה לנו  בקרבת מקום בית סגור לחלוטין  ואמר שכל המשפחה  במעצר ולא נותנים  לה  לחזור.   סמי, נער  בן  15, סיפר לנו  שעשו חיפוש בביתו והחזיקו אותו שלוש שעות בחוץ, בלילה, בקור.  לבסוף  שיחררו אותו אבל  לקחו לו את המחשב נייד.  שאלנו אותו אם הוא לומד בבית ספר והוא אמר שלא ושהוא עובד  בפנצ'רייה.

כשעמדנו  ליד המכולת הגיעו שלושה המרים  צבאיים. החיילים הודיעו  ברמקול לסגור מיד את המכולת ולנו אמרו לעזוב  את  עווארתא.  הם  הראו לנו מסמך  שבו  כתוב שהיום יש  עוצר מ- 8:00  עד - 20:00.

עזבנו את המכולת והתחלנו לנסוע ברחובות עווארתא. הכפר נראה  "כעיר רפאים". כל החנויות סגורות, בית הספר סגור, הרחובות כמעט ריקים מאדם ורק פה ושם ילדים  משחקים בחוץ או זקנות מתחממות בשמש.  בצאתנו מעווארתא  הגענו לכפר  אודלה – שם לא היה עוצר  והחיים  התנהלו  כרגיל.  

הבטנו  לאחור  וראינו  שהמכוניות  הצבאיות  נעלמו.  החלטנו לקחת סיכון  ולחזור לעווארתא. נסענו  שוב ברחובות הכפר  העצור והמשותק.  מרחוק  ראינו בית  מוקף בצבא, לא התקרבנו אליו.   

באחד הרחובות פגשנו מישהו  שנדים  החל לשוחח איתו. האיש  הזמין אותנו לביתו.  עלינו ומצאנו בית נקי, מסודר  ומטופח.  בעלי הבית הגישו קפה  והיו מוכנים  לספר על  מה  שקורה  ולענות  לשאלותינו.  

הם חזרו וסיפרו על המעצרים הרבים שנערכים אצלם  והתברר  לנו  שיש  "סדר  בבלגאן".  עוצרים לפי חמולות – נשים וגברים.  בעווארתא יש חמש חמולות ועד עתה עצרו  שתיים –  חמולת אאווד   וחמולת קואריק.  יתר החמולות מחכות כנראה  לתורן.   הם סיפרו שלפני יומיים לקחו  50  נשים למת"ק של חווארה.  החזירו אותן בלילה עד הכניסה  ושלחו אותן ברגל הביתה. הזקנות שביניהן התקשו להגיע  לביתן.  סיפרו גם על אישה אחת שסירבה ללכת בלי תינוקה  אז לקחו אותה למעצר עם התינוק.  הם סיפרו  שיש להם  בית הארחה (משמש גם כסוכת אבלים) שהצבא השתלט עליו והפך אותו לחדר חקירות. 

נדל, קרוב משפחה, אמר שכיום הצבא מגיע לכפר  בצורה מאוד לא נעימה.  הוא  סיפר  שבאו אליו בלילה הביתה, הכו אותו והשפילו אותו –  הכריחו  אותו לעלות לגג ולהישאר שם  בתחתונים.  הוא סיפר שעבד  בקרית-ספר אבל  ביוני פג תוקף רישיון העבודה שלו,  ולמרות שיש לו כרטיס מגנטיinfo-icon הוא מנוע  מלהיכנס לישראל, וכעת הוא מחוסר עבודה.  

לסיום:  נפרדנו בשלום  ממארחינו, שהבטיחו לעמוד בקשר עם נדים ולדווח לו על אירועים נוספים,   ונסענו לראות כיצד ההתנחלויות –  איתמר,  ברכה ועוד –  לאט ובטוח  מתנחלים ומיישבים את כל הגבהות  שבסביבה.   

בדרך חזרה  צפינו על צומת תפוח. לא היה שם תור של מכוניות אבל ראינו עמדת חיילים מאוישת ומונית פלסטינית שעמדה בצד  ונבדקה.  עברנו בשער שומרון.  עצרו אותנו אולם משאמרנו שאנחנו מתל-אביב נתנו לנו מיד לעבור.