ארתאח (שער אפרים), ג'וברה (כפריאת), דיר שאראף (חביות), חבלה, יום א' 20.2.11, אחה"צ

צופות: 
סוזן ל. (מדווחת), בקי א-פ., רון פ. וצוות הסרטה (אורחים), צ'רלס ק. (מתרגם)
20/02/2011
|
אחה"צ

סיכום
לאחרונה למדנו מלה חדשה – זאת אומרת מילה עם שימוש חדש במזרח התיכון. סאלמיה, נגזרת מהמלה שלום והכוונה - חוסר אלימות, וראינו כי היא יכולה לחולל מהפכה. לעומת זאת, כאן שלטונות ישראל מקיימים את הכיבוש – שליטה צבאית, כלכלית וחברתית על מיליוני פלסטינים באמצעות כפייה וכוח. משקיפות מחסום watch – שלא כמו רוב הישראלים, שלמדו לפחד מטרוריסטים, המוגדרים כפלסטינים – רואות, שומעות וחשות מדי יום ויומו כי מאבק הקיום הפלסטיני, הנחישות הפלסטינית להתגבר על הכיבוש הישראלי, איננו אלים. זה כוחם, ובזה יהיה נצחונם.

13:00-14:05  חבלה, שער 1392
אם כבר חורף, אז חורף באמת.  הרוח אכזרית ובלתי מתפשרת; האווירה הכללית בשער החקלאי, שטרם נפתח, אכזרית וקודרת גם היא. השער נפתח באיחור אך נסגר בזמן, ואף מוקדם, לפני 14:00, אך אין אנשים רבים היום בצד שלנו של המחסום. בצד השני יש יותר אנשים, וגם משאיות ומגוון הטרקטורים הרגיל.  אנו רואות ילד קטן רכוב על חמור לבן קטן ומלוכלך; הוא יורד ממנו כדי לגשת לביתן הבידוק וקושר את החמור לשער הפתוח למחצה, מכריח את המשאיות לעקוף אותו בזהירות.  

13:25  אוטובוס בית הספר, מלא בנים, מגיע. אנו רואות אותו ממתין כבר דקות רבות מעברו השני של גדר ההפרדהinfo-icon, שני חיילים עורכים את הבדיקה הרגילה בתוכו.  כעבור עשר דקות נוספות האוטובוס עם הילדות עובר, כולן מחייכות ומניפות ידיים.

כביש מס' 55
עכשיו כבר גשם שוטף, שנפסק רק בקרבת בית איבא ודיר שאראף. מדי פעם נצנוץ האביב – עצים עם פריחה ורודה או לבנה, נקודות אדומות או ורדרדות בין השיחים. יש גם פחות תנועה מיום א' רגיל בו מבקרים – פלסטינאים ישראלים – באים לשכם לקניות או ממשיכים בכביש מס' 60 לג'נין.

ענבתא וג'וברה
התנועה זורמת, והיום, כאשר אנו עוברות במסלול ה"מתנחלים", להפתעתנו החיילים אינם שואלים שאלות.

ארתאח
הזרם הרגיל של פועלים המגיעים מהמוניות והמיניבוסים אחרי יום עבודה בישראל, והשומר הרגיל, החמוש, בכניסה למסוף.