וואדי ראשא

צופות: 
צביה, דליה (מדווחת)
10/12/2010
|
בוקר

 יום שלישי 21.12.10

נסענו צביה ואני (דליה) לסייר בכפרים בגדה. "נתקענו" בכפר ראס-עטייה לשיחה מעניינת, לכמה שעות.

בבית ידידנו משכבר הימים, פגשנו את אחיו ע. מהכפר הסמוך - וואדי ראשא.

(השמות אינם מובאים במלואם, אך שמורים עמי).

הדיווח הוא על המפגש עם האח ע.

אדמתו נמצאת מעבר לגדר החדשה ליד וואדי ראשא. אין לו דרך להגיע אליה.

בבניית הגדר שהקימו על אדמתו עקרו 83 עצי זית שלו.

הובטח לו שהשער החדש שעל הכביש (השער הצהוב שמספרו כנראה 1136) – יהיה פעיל כל היום, ואפשר יהיה להגיע אל העצים שנותרו. המציאות שונה לחלוטין.

לאחר הקמת הגדר, השער לא נפתח אלא לעונת המסיק בלבד, ולא לכולה, אלא למשך חודש אחד: מ 12.10 עד 12.11.

עע. לא הספיק לסיים את המסיק, והיה זקוק לעוד כמה ימים, אך לא קיבל היתר.

בשטח שלו יש גם עצי פרי: תאנים, שקדים, סברס ועוד. עצים אלה וגם עצי הזית זקוקים לטיפול, כל עץ לפי צרכיו: חריש, גיזום, וכיו"ב, אך נמנעת ממנו  הגישה אליהם.

עד לפני 3 ימים עוד אפשר היה להגיע לשם דרך מחסום 109 (מעבר אליהו). היום, כך אומרת השמועה, כל תושבי וואדי ראשא מנועים מלעבור בו. מעכשיו לא תהיה לו דרך אפילו לבוא להביט על העצים.

 מהן הדרכים לתושב וואדי ראשא להגיע לאדמתו?

לפני שהוקמה הגדר -  היתה זו הליכה ברגל של כמה דקות.

אחרי הגדר -  בזמן המסיק –  נפתח השער הצהוב שעל הכביש למשך חודש ימים, למעבר ברגל או ברכב.

אחרי המסיק –  האפשרות היחידה היא נסיעה מוואדי ראשא לראס-עטייה, ממנה לחבלה, ממנה לקלקיליה, ממנה למחסום 109,  ממנו נסיעה בדרך לאזור התעשייה של אלפי מנשה, משם לקטע שבמורד ההר שהוא חלקת האדמה שלו.

כל הדרך הזאת (מספר ק"מ ?...) כדי להגיע לאדמה הנמצאת מספר מטרים מביתו. 

איך יחרוש את אדמתו?

היות והאדמה היא במורד ההר, אי אפשר לחרוש אותה בטרקטור, אלא רק במחרשה עם חמור. זה אומר שכדי לחרוש הוא חייב לעשות את כל הדרך הזאת ברגל עם החמור.

דרך כה ארוכה עם חמור, הלוך וחזור באותו יום, כולל עבודה של חריש -  בלתי אפשרית. 

 עדיין יכול היה להגיע לשם לבדו  כדי לפחותלראות את העצים ואת הפֵרות. אבל לפני 3 ימים פשטה השמועה שמהיום גם מחסום 109 יהיה סגור בפני כל תושבי וואדי ראשא.

לדבריו איסור זה שם קץ לסיכוי שהאדמה אי פעם תחזור לבעליה.

(ידוע לו וידוע גם לנו השימוש של ישראל בחוק העותומני המעביר אדמה שלא עובדה במשך 3 שנים – ל"אדמת מדינה").

ע. מדבר עברית רהוטה. עבד בישראל שנים רבות.

מביע דעות פוליטיות מעניינות, הן על ישראל והן על המנהיגים הפלסטינים.

מעניינים במיוחד דבריו על מנהיגיו:

סלאם פייאד, אבו מאזן, ואפילו ערפאת – שלושתם אינם מהגדה! איפה המשפחות שלהם?

אין לזכר למשפחותיהם בגדה.

לעומתם – ידועים בשרשיהם – דחלאן שמשפחתו מעזה, רג'וב שמשפחתו מחברון. עריקת מירושלים, וברגותי מרמאללה. הוא רואה בברגותי (האח של האסיר) מנהיג ראוי.

המנהיגים היום אינם עושים דבר למען עמם. פאייד הוא חביב האמריקאים, אינו משקם את הכפרים ואף לא את התעשייה בערים. אבו מאזן נהנה מהיוקרה שלו ומשוחח...

לשאלה - איך נראה בעיניו העתיד?

- אחת משתיים, או שתהיה כאן מדינה יהודית מהים עד הירדן, או מדינה פלסטינית.

לשתי מדינות אין סיכוי. האמריקאים רק מנציחים את המצב הנוכחי.  

נפרדנו בידידות...