ביקור כפרים: סיניריה

צופות: 
מיקי פ, ענתיה, אביבה, מרים ש (מדווחת)
06/12/2010
|
בוקר

 אנחנו מגיעות לבית המועצה הצופה על נוף יפהפה (סוקר בדוח הקודם) ונפגשות עם ראש הכפר  אבו טארק שמציע שנצא אל הבתים של בעלי התלונות ונצפה בשטח מה קורה. מצטרף אלינו יוסוף שתלונתו היא הראשונה. 

יוסוף - 

היו  לו 50 ד'  במצויות בתחום הישוב אורנית הרשומים ע"ש אביו בטאבו . ב-1982 פלשה אליהן חברת הקרקעות הרוכשת אדמות ביו"ש והחלה להפעיל טרקטורים עליה. אותה חברה טענה לבעלות בקרקע , וביצעה  זאת  בעזרת אחד  מסוחרי הקרקעות המשתפי"ם הידועים בגדה מהכפר חבלה, שעזר לזיוף חתימתו של האב, שכביכול הסכים למכירתה של  האדמה. המשפחה  הגישה תביעה משפטית  וזכתה בה ובעקבותיה  נעצרו העבודות אך המשפט נמשך. אלא שבכך לא תמה הפרשה. ב אחד הימים בשנת 2001 יוסף ואביו עיבדו את הקרקע , וחזרו עם תום יום עבודה בהליכה לאורך הכביש בדרכם לסיניריה . עצרה על ידם מכונית פלסטינית ש נוסעיה הזהירו אותם  מאיסור ההליכה לאורך הכביש  והציעו לאספם ולהסיעם אל קלקיליה . המכונית הזאת לא לקחה אותם לקלקיליה אלא למקום אחר , והכריחו את האב לחתום בלית ברירה על מסמך ייפוי כוח שהוא מבקש לעצור את המשפט על האדמות . הם התלוננו על כך שוב בתביעה אך כפי הנראה הפסידו את האדמות במשפט.  בעבר גודלו שם חיטה וירקות היום כ-20 דונם מהם כבר בנויים. מזה 4 שנים שאין לו גישה לאדמה שכפי הנראה נמכרה. העברנו את האינפורמציה לארגון יש דין כדי לבדוק, אם עדיין יש פרצה כלשהי שלא נבדקה וניתן לעשות משהו נוסף בנדון. 

מג'יד

למשפחתו  150 ד'  של קרקע רשומים על שם סבתו ספיה  שהורישה אותם ל-5 בניה - שאחד מהם הוא אביו. שטחי האדמות מצויים  בין אלקנה לעץ אפריים, ונטועים שם מטעי זיתים.

השנה מג'יד קיבל היתר בן שבועיים  לתקופה של קטיף הזיתים. אלא שבמקום שהצבא יפתח לבעלי הקרקעות שער בגדר הפרדה סמוך לאדמותיהם, הצמודות  לכל אדמות  אך כלואות בתוך מרחב התפרinfo-icon מעבר לגדר, נגזר על מג'יד ועל שאר אנשי 10 המשפחות שלהם קרקעות באזור זה, להקיף ולנסוע מבתיהם בכפר סיניריה מרחק של 5 ק"מ ברכב עד  לשער בין אמין המוכר לנו כשער עזון עתמה צפון, ואז הם  קיבלו רשות ללכת ברגל או לנסוע בטרקטור אך לא ברכב פרטי, לחזור את חמשת הקילומטרים על כביש מערכת הביטחון כדי להגיע אל אדמותיהם. סה"כ נסעו או הלכו  מדי יום באותה תקופה 20 ק"מ אל האדמות הנמצאות מרחק יריקה מהכפר סיניריה. המסלול הנ"ל הקשה על כולם, בזבז זמן יקר על הליכה והקשה בעיקר על המבוגרים שביניהם.

כמו כן  לדבריו של מג'יד הם לא הספיקו באותם שבועיים למסוק את כל עצי הזיתים בחלקותיהם.

אך בכך לא תמו צרותיהם – מעבר לשבועיים  האלה אין מאפשרים בשנתיים האחרונות  לאף אחד מהחקלאים ,גם לבעלי היתרים של שנתיים , שביניהם ניתן למצוא את 3 אחיו של מג'יד  להגיע לקרקעות ולבצע את העבודות השנתיות והעונתיות השונות וביניהן גיזום, חריש, ניכוש וריסוס שיש לבצע את חלקן מדי חודש ואת חלקן בעונות מוגדרות במהלך השנה. 

עבודות אלה שנמנע מהם לבצע  הן חיוניות והכרחיות לתחזוקת העצים ולהבטחת היבול של השנה הבאה. כמו כן העשב שעולה בשדות ואין אפשרות לנכשו הוא אחד הגורמים לשרפות העולות כמעט מדי שנה בשטחיהם ומכלות את עצי הזית .

מג'יד שהרבה להגיע לשער ולבקש שיפתחו ויאפשרו להם להמשיך במסיק ובעבודות השניות, הגיש בקשה לחדש היתר אחרי המסיק , אך הוגדר כנראה כעושה צרות ולפיכך הוטלה עליו "לפתע" מניעה ביטחונית,

למען יראו וייראו ...? (לאדוני הכיבוש, וביניהם גם המינהל האזרחי התשובות והפתרונות..)

בשלב הזה מג'יד ביקש  לפתוח  להם שער חקלאי בגדר  בין סיניריה לשער אפריים כדי לאפשר גישה ישירה לאדמות וכמו כן לאפשר לחקלאים להגיע לאדמותיהם ולבצע את כל העבודות הדרושות ללעיבוד הקרקעות ותחזוקת העצים .

 

עבדל כארים

למשפחתו 35  ד' בין שערי תקוה לעץ אפריים. האדמה על שם האב בן 86 ומשותפת לעוד 4 אחים. השנה איחר לבקש אישור למסיק כי העדיף למסוק בקרבת הכפר בטענה ש: דווקא שם יש גניבות בלתי נסבלות מכיוון אנשי מסחה שאי אפשר לעצור.  לדבריו הוא לא מכיר  גניבות מכיוון ההתנחלויות.

לו עצמו אין אישור, אבל אח אחד שקבל היתר  הגיע לשטח וגילה שהכל נקטף כבר. משער 1534 נכנסים לפני תחילת המסיק רועים ממסחה וקוטפים את הזיתים של סיניריה.

יש להדגיש כאן שההיתרים לכל כפר ניתנים בזמנים שונים ובהתאם כנראה לכוחות שהצבא מקצה לפתיחת השערים והליווי על כביש המערכת . לפיכך חקלאי הכפר מסחה קיבלו כנראה היתרים כשבועיים שלושה לפני אנשי סיניריה, וחלקם לצערנו כמו תמיד במצבי מצוקה ועוני , ולא כמו שהינו רוצים ליפות את המציאות   (בהזדמנות ממליצה לקרוא את ספרה של ברברה נוימן בובר על המריבות בין הנשים במחנות הריכוז ) נכנסו לחלקות לא שלהם וגנבו יבול לא להם  .

השקפנו על השטחים מפאתי הכפר, מרחק של כמה מאות מטרים. לאחר מכן נסענו לשער בית אמין (עזון עתמה צפון) וראינו שהמרחק ממנו אל השטחים ארוך מאוד ומחייב ליווי על כביש הגדר.