ביקור בכפר סיניריא

צופות: 
מיקי פ', מרים ש'. מדווחת
14/11/2010
|
בוקר

סינירא, כפר קטן דרומית לעזון ולכפר ת'ולת, יושב על גבעה גבוהה משקיף על נופים פתוחים, הנסיעה אליו היא חוויה לעין. יצאנו ללא הכנה מוקדמת, בעבר הרחוק ביקרנו שם. הדרך לבית המועצה מטפסת למעלה למעלה בין בתים חדשים ונוצצים לאזורים ישנים של סמטאות צרות ומפוררות. בהגיענו לבניין המועצה החדש, שנבנה לפני כ-7 שנים והוא המקום הגבוה ביותר בכפר, פגשנו את הגזבר שהזמין אותנו בחביבות להכנס, הוציא עבורנו כסאות למבוא הכניסה, שם יש אוויר טוב והודיע לראש הכפר על בואנו.Sinirriya

שתינו קפה והחלפנו דברי נימוסים עד שאבו טארק, ראש הכפר הופיע ואליו הצטרפו גברים נוספים לשיחה. לדבריו, רוב תושבי עזון עטמה ובית אמין מקורם בסיניריא ובעצם רוב האדמות של הכפרים היו בעבר שלה 12.240 ד'. בכפר היום  כ-3000 תושבים , חלקם עובדים בחקלאות, חלקם עובדי רשות  ואחרים שהרחיקו לפרנסתם למדינות המפרץ. חוץ מזיתים יש גידולי חממות-ירקות, ובעיקר כ-55% אבטלה. 

כ-150 משפחות יש להן אדמות במרחב התפר, מעבר לגדר. את בקשות האישורים למעבר בשערים החקלאים הם מגישים ישירותSinirriya למת"ק קלקיליה, כך שלמועצה אין מידע על מספרם ומספר המנועים. השערים המשרתים את החקלאים הם שער עזון עטמה בדרום וביר שלי. הביקור הזה הוא בעצם מקדמי, בקשנו להפגש עם נציגי המשפחות באופן פרטני ולשמוע על הבעיות שלהם, בין לבין שמענו על שריפת עצי זית באדמתו של אחמד א-שייך, 60 הכוורות של חאסן אחמד מעזון עטמה שכבר שנתיים אין לו גישה אליהן וסיפורים על הפעלת לחץ לשיתוף פעולה עם השב"כ כהתנייה לאישורי עבודה. סיכמנו לחזור לכפר בעוד שבועיים.