חמרה, תיאסיר, יום ג' 12.10.10, אחה"צ

צופות: 
רויטל ס', רותי ת' (מצלמת), רחל ח' (מדווחת)
12/10/2010
|
אחה"צ

12:45- 15:15
 מחסום בזק 12:45
עברנו. איש לא שם לב אלינו.

הראות נפלאה. מרגישים בקרינה חזקה של השמש. חם.

13:00  מחסום תיאסיר 
הדגל הקרוע עדין מתנפנף. בשבוע שעבר הקצין אמר שיש להחליפו.

שקט וחם. בעמדה למעלה – חייל ידידותי. פגשנו אותו גם בשבוע שעבר. נראה שהיום הוא מפקד המחסום. לא התבקשנו לזוז או לעזוב ומכשיר הקשר לא חרק בהתייעצות אם להרשות לנו לעמוד שם. חייל ניצב בעמדת הכביש, חייל יושב בעמדה הבודקת תעודות זהות ומן הסתם נמצא חייל גם על המגדל.
מכוניות צבאיות חוצות את המחסום לכיוון שטח A. משאית שעליה שתי לוחיות רישוי אחת צהובה והשנייה לוחית פלסטינית, עוברת מזרחה (לכיוון הבבקעה). מאוחר יותר עוברת משאית אחרת שעליה 2 לוחיות רישוי כנ"ל, ועל הגג שלה הכתובת "אין עוד מלבדו". עוברות מוניות, משאיות, אין עיכובים במעבר.
רכב ההסעה החדש של התלמידים עוצרinfo-icon ליד עמדת הכביש מבלי להוריד את הילדים. מפקד המחסום לא מסכים והוא שב ומוריד את הילדים ליד מסלול הולכי הרגל. הם פורצים בריצה. המפקד מנסה "וואחד וואחד". הילדים ממשיכים בדהרה. הראשונים זוכים בשקיות הלחם (שאריות אוכל של החיילים). את החמגשיות אין מרשים להם לקחת. אחדים מהבנים תוקפניים מאוד, צורחים אל מול המצלמה, כחוששים להצטלם. מבקשים כסף, מבקשים אוכל, את השעון, את התיקים, סיטואציה עצובה ולא נעימה. הבנות פחות תוקפניות, לוחצות ידיים ורצות אל ההסעה. לאחר שהילדים הגיעו אל הרכב הנהג עולה אל העמדה והילדים איתו. הוא מנסה להסביר שאין הגיון במעבר הילדים דרך הקרוסלה. החייל המפקד מסכים, בתנאי שהתלמיד היותר מבוגר יעבור במסלול הולכי הרגל. מוסכם. עכשיו צריך לעקוב ולראות אם ההסכם הזה ישמר (מה יהיה על הלחם המחכה לילדים?).
13:55עזבנו.

ניפנוף לשלום של נהג התלמידים שעושה את דרכו בחזרה. 
היום לא עובדים ("עצור/סע") על ריבוד "דרך-אלון". הכביש נוח לנסיעה, ונראה שהעבודה במקום הסתיימה. 

14:20  מחסום חמרה
גם כאן איננו זוכים לקבלת פנים. אנחנו עומדות ומסתובבות בכל רחבת המחסום. 5 חיילים ו2 חיילות. מדי פעם זוג מהם ניגש אל עמדת הכביש ומסמן למכונית לעבור. עיקר העיסוק ותשומת הלב של החיילים מופנים אל רשת הצל שנקרעה והתפרקה. כנראה שרוח חזקה עברה במקום. במקומות אחדים בגג יש שברים וקימוטים. נהג הסעות מספר על בלגן במחסום. לא הצלחנו להבין אם כוונתו היום, או שעצם המחסום הוא בלגן גדול. מגיעות מוניות. הולכי רגל מעטים.


14:45 עזבנו.

15:15  בזק
מבקש לדעת מהיכן אנו מגיעות. ענינו .

הפעם, לשמע התשובה ניכר כעס ועלבון על פניו של איש "מנהלת המעברים", והוא ביקש תעודות זיהוי. קיבל. עיין. החזיר, ופתח את המחסום.