ארתאח (שער אפרים), יום ו' 29.10.10, בוקר
מחסום ארתאח משמרת שחר
הגענו למחסום בסביבות השעה 5 בבוקר, בדיוק בזמן פתיחת המחסום.
עמדנו באזור הכניסה. קבוצות, קבוצות נכנסו, בריצה. מנסים להשיג מקום טוב בתור.
טור של הפועלים ארוך ממלא את המרחב שבין הגדרות. הרבה בלגן ורעש ונסיונות לעקוף ולהתקדם למקום טוב יותר. כשהשער נפתח יש ריצה מהירה פנימה, ושוב דחיפות ובלגן.
בהמשך עברנו לצד היוצאים.
תלונות רבות נשמעו מכל עבר. אנשים באו לדבר איתנו ולספר את הקושי המיוחד של ימי שישי.
הפתיחה המאוחרת של המחסום בשעה 5 במקום בשעה 4 גורמת ללחץ ומתח רב, ולכן גם לדחיפות ואלימות בתוך התור בדרך לכניסה.
אנשים נפגעים פיזית כאשר אחרים מטפסים עליהם כדי להתקדם. לדבריהם הרבה אנשים נפצעים והם לא יודעים איך לשפר את המצב. מיואשים מהמתרחש ומהיכולת שלהם לעשות סדר וכאילו מחכים שיבוא מישהו חיצוני ויגרום לסדר. מצד אחד מבקשים שנדבר עם הרשות הפלסטינית (כי השטח שעד הקרוסלות הוא עדין בשליטתם) או לחילופין אומרים שהם אשמים בכך. "זה אנחנו, כאלה אנחנו...". מפנימים את היחס הישראלי אליהם.
מעבר לבקשה הרגילה של להקדים את זמן הפתיחה ולפתוח יותר מסלולים גם ביום שישי, תיארו את המסלול שהם עוברים בתוך המבנה כדבר בלתי נסבל ומלווה בהשפלה קבועה מצד עובדי הבטחון במקום. כולל צחוק וזלזול ובטול זמן.
לאחר הכניסה יש 3 מסלולים אליהם מנוקזים הבאים.
מסלול מס' 1 - חדרים אליהם מועברים רוב הפועלים הצעירים – שם נותנים תעודה, ומחכים זמן לא ידוע ולא קבוע לקבלתה חזרה.
מסלול מס' 2 – בדיקה גופנית של מכונה שהנזק הבריאותי שלה, כאשר הדבר הוא יום-יומי, לא ברור.
מסלול מס' 3 – מבוגרים – עוברים ללא בדיקות מיוחדות.
בחור בגיל ביניים (לא צעיר ולא מבוגר) יכול לבחור בין 1 ל-2 ובעצם צריך לבחור בין רע לרע יותר.
היום לדוגמא, מסלול 3 לא נפתח ולכן כולם עברו בדיקה איזשהי ויצאו מזיעים ונושפים ומלאי כעס.
חלקם הסבירו וחזרו ואמרו את הידוע וגם הוסיפו ואמרו אתם שנים כאן ולא עשיתם כלום.
מה שנכון.
אחד הפועלים שדבר איתי ארוכות, אמר שלהערכתו בימים הקרובים תהיה שוב שביתה של פועלים מאחר וישוב "גדשה הסאה". הוא אומר שאין התארגנות כלשהי אבל זה יכול לקרות ברגע. זה כבר באויר.
בקשתי שיודיע לי.
בשעה 6:20 חזרנו לאזור הכניסה למחסום וראינו את אחרוני הפועלים נכנסים.
הם הלכו לאיטם.
כלומר, (יגיד מנהל המעבר) בשעה וחצי בערך נכנסו כל הפועלים. למה לי לפתוח את המחסום ב-4?
ברור שחוסר הודאות "איך יהיה היום?", הסכנה שבהפסד יום עבודה, או כל דבר שיכול לשבש את השגרה, גורמים לסחרחרת הזאת לפעול וליצר מעגל אימים.
שגרה שמשמעותה לקום בשתיים בלילה כדי להגיע למחסום ב-4 ולבלות שעתיים בתור כזה או אחר במריטת עצבים יום יומית. צריך הרבה כח כדי לשרוד את המצב הזה.