חמרה, תיאסיר, יום ה' 16.9.10, אחה"צ

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
צופות ומדווחות: 
רויטל ס', רחל ח' (מדווחת ומצלמת)
16/09/2010
|
אחה"צ

מחסום בזק 15:20

עברנו. איש לא שם לב אלינו. החלטנו להתחיל במחסום חמרה. באור השמש ממערב, הנוף מדהים ביופיו.
גם היום עובדים על ריבוד הכביש הכביש שבין ההתנחלות רועי לבין צומת חמרה.

15:45  מחסום חמרה
 שלט בד מתוח על גדר מזכיר לנו להתפקד לליכוד. האם מותרת תעמולה מפלגתית על גדר של מתחם צבאי?

8 מכוניות עומדות ממזרח ומחכות לאות המעבר. הראשונה בשיירה מעזה ומצפצפת (סביר להניח שזמן ההמתנה שלה עבר את גבול הסבלנות של הנהג). בטרם הספקנו לשאול על משך זמן ההמתנה, השיירה התחילה לנוע לכיוון העמדות, ובתוך זמן קצר, ללא בדיקה, כל המכוניות נסעו לדרכן מערבה. מאותה שעה ועד שעזבנו התנועה במחסום לא פסקה. היא היתה רציפה ולא נוצרו תורים. אוטובוסים עם פועלים עברו מזרחה ללא עיכוב.

קצין ניגש אלינו. הכתובת שעל החזה מציגה "עקרבים שחורים", במקומות אחרים על בגדיו מודפס "דוכיפת". הקצין מתעניין בשלומנו ומניח לנו. חייל חמוש ודרוך הולך אחריו כצל. מלבדם עוד כ- 5 חיילים. שנים מהם סוחבים את הזבל אל הצפרדע שמחוץ למתחם. 6 קסדות מונחות על הבטונדות אשר באמצע הכביש. סמל וחייל ניגשים אלינו. מבקשים שנלך כדי שלא נפריע להם לעבודה. הם עצמם לא ממש משוכנעים שאנו אכן מפריעות, הם מקשיבים ומוותרים על הוויכוח איתנו. מכונית מרצדס שחורה מוחזרת לאחור על-מנת להוריד את נוסעיה אל מסלול הבידוק בטרם תעבור.
16:35  עזבנו

16:55  תיאסיר                      הדגל הקרוע עדין מתנפנף
4 חיילים. לא מתעניינים בנו. אחד בעמדת הכביש - מעיין בתעודות זהות של הנהגים. אחר קורא תעודות זהות של העוברים ברגל, תצפיתן על המגדל והמפקד שעון על קיר המעקה נראה עייף ותשוש. לשאלתנו הוא משיב שביום כיפור המעבר יהיה רגיל, כלומר המחסום יהיה פתוח. המכונה המצפצפת כנראה מקולקלת, שכן האנשים עוברים בלא להסיר את החגורות, רק מציגים תעודת זהות ומניחים פלפון וכסף על השולחן. גם כאן התנועה רבה. הרבה מוניות. הגיעה קבוצה גדולה של הולכי רגל. המשאית הקטנה שהובילה אותם חיכתה יותר מרבע שעה, עד שהאחרון עבר את הבידוק והתיישב בה.

17:30 עזבנו.

17:45   מחסום בזק אנחנו מברכות לשלום, ומתחילות בנסיעה
המחסומאי (בכעס): - סליחה! מאיפה מגיעים????
- מתיאסיר ומחמרה
בין אם נחה דעתו או לא, הוא מאפשר לנו לעבור.