מעבר אייל, יום ו' 18.6.10, בוקר

משמרת שחר
04:15  אייל  אנחנו מגיעות למחסום מתוך הנחה שהמעבר נפתח בשעה 04:00. המחסום סגור. קבלנים בודדים כבר מחכים ומתלוננים על שהמחסום נפתח בימי שישי רק ב05:00. המסקנה הבולטת והעיקרית של בקר  זה היא שיש לעשות מאמצים רבים, רבים מאוד לפתוח את המעבר גם ביום שישי בשעה 04:00.
מסביב למבנה בולט הגינון המטופח, פיסול באבן, סככה, ספסלים. רק לא נראה מתאים לנעשה בתוך המבנה .
04:30 אנחנו נוסעות לארתאח פוגשות את נור וחוזרות לאייל.
04:50 הבודקים מסתובבים סביב הבנין "לבדיקה אחרונה" המחסום נפתח. אנחנו מתקרבות כמה שאפשר. רעש של המוני אנשים נשמע מבפנים. היציאה איטית.
מאפיין בקר זה שכל היוצאים כועסים וממורמרים. "איזה תורים", "חיים קשים", "בלגן", "חושבים שאנחנו חיות", "לא חיים", "למה לא פותחים כמו בכל יום?" אלה משפטים ששמענו מאות פעמים הבקר. איש אחד הטיח נגדנו בכעס "למה בכלל אתם באים כותבים ולא עושים כלום". אנשים יוצאים נוטפים זיעה ונראים כמו אחרי יום עבודה. מדי פעם מתוך הרעש הכללי שומעים את אחד המאבטחים צועק "כולם זזים אחורה".
פועל מהכפר ג'בע  ליד ג'נין, אב לעשרה, עובד באשדוד וצריך להגיע לעבודה ולחזור הביתה ביום שישי הקצר.
בשעה 06:10 נסגרה או נתקעה הקרוסלה,לאחר עיכובים של למעלה משעה בתוך המחסום נוצר גם שם פקק של עשרות אנשים.
06:45 אנחנו עוזבות למרות שפועלים עדיין עוברים.
לא נשמעו בקשות להסיר את הכיבוש, רק לפתוח את המחסום בארבע.