ארתאח (שער אפרים), מעבר אליהו, עזון עתמה, יום ד' 7.7.10, אחה"צ

צופות: 
שרה פ. נאוה מ. [מדווחת]
07/07/2010
|
אחה"צ

 15:10 עזון-עתמה
שקט ושלוה. קצב העובדים המגיעים למחסום איטי מאוד. החיילים אוכלים ארוחת צהרים. אחד מהם יוצא ומשוחח איתנו בניחותא ובחביבות. אומר שאכן זוהי שעת חזרה מיום העבודה, אך האנשים מגיעים טיפין טיפין, משעמם לו, וטוב שכך. מואיז. הילד המוכר גרעיני תורמוס, מיודד עם החיילים.

 15:25 חזרה לכביש 5 . בשער שומרון תור של עשר מכוניות.

עברנו בפאתי חארס ופנינו צפונה. בשולי הדרך לפני הפניה ליקיר ונופים  קוביות בטון מיותמות, שריד למחסום שפעם היה כאן.  חלפנו על דיר איסטיא. בהגיענו לגינס אפוט נכנסנו לכפר. נסענו דרך הכביש הראשי, חנויות פתוחות אך רק מתי מספר מסתובבים ברחובות. בפינה מוצלת "סרוחים" כמה נערים על האדמה. ולידם זוגות אופניהם.
יצאנו מצפון והתחברנו לכביש 55 ליד מגרש מסודר של גרוטאות כלי רכב.

15:45 אל פונדוק כאן ניכרת פעילות, חנויות פתוחות. אנשים מסתובבים ברחובות.המשכנו , צפון-מזרח בכביש 55  לכיוון צומת ג'ית ומשם צפונה בכביש 60 עד שבי שומרון.
15:55 במקום שעמד מחסום החביות אין כל זכר למחסום [יש עדיין מעט חביות].

 16:05  דיר שרף. נעצרנו ליד חנותו של ג'אמל, גלידה וקפה היוו פתיחה לשיחה תלת-לשונית על המצב לפני ואחרי כשקו החתך לפי ג'אמל הוא תחילת האינתיפדה. לפני שנת 2000 הכל היה נהדר. מאז חלה הידרדרות מואצת שבאה אל קיצה בשנה האחרונה. ההקלה הגדולה: אין כל הגבלה בנסיעות לשכם או לג'נין. יש עדיין סיורים של חיילים מדי לילה אך בלי הטרדות. לרבים מבין 3000 התושבים אין עבודה סדירה. השיחה גלשה לנושאים יומיומיים [עלית מחירי הסיגריות, טיפולי שיניים בהרדמה מקומית]. ג'אמל מספר שסלילת הכביש לג'נין נמצאת בשלבי גמר. ופתיחתו צפויה תוך חודש.

16:55 מחסום מעבר אליהו.
תור קצר, 3-4 מכוניות, במסלול של הפלסטינאים. במסלול שלנו, המיוחסיים בעלי לוחית מספר צהובה, ניצבת חיילת שמברכת אותנו בחיוך רחב ו"מה שלומכם?" נדים, אליו מופנית הברכה, עונה בחיוך, בהנף יד ובהינהון מבלי להשמיע קול. מניסיונו הוא יודע שהיא מבקשת לשמוע את מבטאו. 

17:00 ארתאח.
בהגיענו, שלוה. פועלים יורדים ממעט מכוניות, של מעסיקים כפי הנראה, וצועדים בניחותא אל עבר המתקן.
אף שומר, שוטר או חייל אינו בנראה. אנו מתקרבות ורואות תור של כשלושים פועלים לפני הקרוסלה. אין אף עמדת בידוק מאוישת והקרוסלה סגורה.
לאט, לאט גדל תור הממתינים. אחדים מהם מציינים שאתמול בשעה זו הופסקו כל הבדיקות למשך כחצי שעה.
אנו מחפשות שומרים ואין. פתאום מגיעים שני אוטובוסים, משפחות שחזרו מביקורים בבתי סוהר. המצב מתחיל להיות רציני. המבקרים מתערבבים עם הפועלים, נשים עם גברים, המתח גובר. טלפון למוקד לתאור המצב. טלפון למת"ק לא נענה.
עוד אוטובוסים מגיעים. שלושה אנשי הצלב האדום עומדים חסרי אונים.
פתאום, ב 17:20, נפתחת הקרוסלה ומתחיל מעבר מהיר, קודם הפועלים, אחר כך המבקרים [גברים ונשים יחד]. תוך עשר דקות רואים את ראשוני היוצאים. ומיד התכווץ התור לכדי 10-20 אנשים. 
כשעזבנו קרא השומר הצופה מלמעלה "נו עזרתם להם? "שרה השיבה בשאלה "למה אתם מטרטרים אותם? "והשומר ענה "למה הם לא משחררים את גלעד שליט?" כך נמשכו חילופי הצעקות וההתנצחויות.