חמרה, מעלה אפרים, תיאסיר, יום ה' 29.7.10, אחה"צ

צופות: 
דורית ה. (צילמה) דפנה ב. (מדווחת)
29/07/2010
|
אחה"צ

אט אט מתגלה היקפם של צווי ההריסה והפנוי שניתנו לפלסטינים בחודש האחרון. אין כמעט משפחה שלא קיבלה צו כזה, דבר המעיד על כך שממשלת ישראל נחושה לגרש את פלסטינים מהביקעה, כפי שכמה מנהיגים שלנו התבטאו לאחרונה (ולא רק לאחרונה).

קבענו להיפגש עם הפקידה הבכירה ממחלקת המדינה של ארה"ב בברדָלָה שבצפון הבקעה, והפעם היא הביאה איתה את האחראי על נושאים פוליטיים וצבאיים. יחד עם פתחי מ- Jordan Valley Solidarity , וראש מועצת ברדלה ראינו מאהל יפהפה, נקי ומסודר להפליא בפאתי הכפר שקיבל צו פינוי משטח סגור (לאו דווקא צבאי),  שעומד על תילו כ-15 שנה, ולא ביתו ייהרס והמשק החי שלו יוחרם והוא ישא בהוצאות.

עוד טרם הפגישה שלחתי לפקידה חומר ותמונות על כך שכל ביקעת הירדן הצפונית, או ליתר דיוק , כל מקום בו יושבים פלסטינים בבקעת הירדן, ללא יוצא מהכלל, הוכרז כשטח אש, שטח צבאי סגורinfo-icon או סתם שטח סגור – מה שמעיד על כך שכל ההכרזות הללו אין להם שום קשר לביטחון וכל מטרתם היא גירוש התושבים המקומיים.

הייתה פגישה טובה, שהסתיימה בביתו של ראש המועצה, ובה אמרו האמריקאים שהם רוצים להיות מעורבים יותר ולבוא לכאן יותר. אינשאללה !! המטרה של הביקור – דו"ח שישלח לוושינגטון שביקשה הבהרות בעיקבות ההתבטאויות האחרונות של שרים ישראלים וראש הממשלה.

הפמליה נסעה משם לטובאס – להפגש שם עם ראש המועצה, ומאוחר יותר , במחסום תיאסיר ראינו אותם חוזרים משם.

11.30- מעלה אפריים – 2 חיילים מאיישים את המחסום

12.00 – חמרה- חיילים רבים במחסום, אך אין תורים בשום כיוון.

14.50 – תיאסיר – שוב- חיילי מילואים. המעבר מהיר. במעבר הולכי רגל 2 חיילים - אחד, דובר ערביתinfo-icon אדיב לפלסטינים, השני מדבר אליהם בעוינות. אישה מגיעה עם ילד קטן, כבן 6. הילד עובר במגנומטר והלה מצפצף. הילד ממשיך לקרוסלה מבלי להבחין בכך ואז החייל שבתוך הבוטקה צועק עליו "בואנה, בואנה, מה יש לך שם, בבטן?" הילד, כמובן, לא מבין, אך מטון הפניה הוא מבין שהוא עשה משהו נורא ועכשיו החייל הגדול, עם הרובה כועס מאוד ואולי יכה אותו... הוא קופא, מבועת, ואז פורץ בבכי. החייל לא מוותר ומחזיר אותו אחורה ומאלץ את הפעוט האומלל להרים חולצה – מתברר שיש לו חגורה... והיא ציפצפה. זה היה מחזה קורע לב- הבעתה של הילד לנוכח אטימות החייל לעובדה שמדובר כאן בילד קטן ומבוהל ....

..דורית פרצה בבכי.. אני ניגשתי לנחם את האם ובנה לאחר שעברו , והיא בחיל ורעדה הגישה לי את תעודת הזהות שלה לבדיקה.....

לאחר שהלכו, דורית אמרה לחיילים את דעתה על מה שקרה, ובמיוחד לחייל השני, שנראה די מסתייג מהתנהגות חברו , למה הוא לא מספר, היא אמרה, כשהוא חוזר לארץ, את מה שהוא חווה , את מה שהוא רואה, והתפתח ביניננו ויכוח על מה הם בכלל עושים שם כשמפקד המחסום צועק מהכביש על החיילים לא לדבר איתנו והם ממשיכים. החייל הצועק התרכך וסיפר לנו שאמו נפגעה פעמיים בפיגועים, פעם אחת נשרפה כליל. מה שמסביר, אולי, את העוינות שלו, הויכוח לא לא היה קולני או אלים . אך אני יצאתי משם בתחושה שהחייל ההוא, מבין אולי שעליו להיות אנושי, מבין עם הראש, אבל בתוכו, בגלל מה שעבר יש כל כך הרבה עוינות, שהוא לא יכול לשלוט בה. והוא נמצא שם, במקום שכוח אל, עם נשק ושליטה על אהאנשים שהוא חש שפגעו בו, והכל יכול לקרות. ומי ידע  ? מישהו מהחיילים יספר על כך ?

לאחר שעזבנו שמענו עד למרחוק את הויכוח שפרץ בין החיילים לבין עצמם על התכנים שאנחנן העלינו. אולי הצחנו לעורר איזשהם סימני שאלה...

ליד התנחלות רועי פגשנו את ידידנו אבו סאקר ממתין לפמליה האמריקאית כדי להעביר אותם בדרך עוקפת אליו. בביקור הקודם חיברתי ביניהם ועתה הפקידה צילצלה אליו בעצמה ורצתה לשמוע ממנו. הם ניזקקו לדרך עוקפת כי ההתנחלות סגרה את הדרך הרגילה לביתו שבפאתיה. ליד הפמליה עצרה מכונית אזרחית ועקבה אחריה, ואז הנהג טילפן לאנשהו וכעבור 10 דקות צץ ג'יפ צבאי וג'יפ של ביטחון של ההתנחלות וליווה את הפמליה עד לפתח בית של אבו סאקר. שם הם החלו להציק למלווים הפלסטינים של הפמליה (אנשי הרשות הפלסטינית) מטובאס, ולנהג של האמריקאית, פלסטיני גם הוא. גם לנו ניסו להציק: חייל "מה אתן עושות פה?" אני : "בדיוק מה שרציתי לשאול אותך" חייל: "אה, אני בא אליך בטוב ואת עונה לי ככה?" אני: " כשאני באה לבקר חברים, אני לא מוכנה שחיילים יחסמו את הכניסה לבית שלהם וישאלו אותי מה אני עושה פה" חייל "תביאו תעודות זהות" אני " אנחנו חשודות במשהו?" חייל "לא, אני רק רוצה לבדוק אותן עם החמ"ל, זהו שטח צבאי סגור (לא נכון, ביתו של אבו סאקר הוא אחד היחידים שאיננו בשטח צבאי), ואנחנו באמצע אירוע בטחוני". אני "איזה אירוע ביטחוני?" חייל "אסור לי להגיד לך" אני "אם אני לא חשודה במשהו אין שום סיבה שתבדוק אותי, ואני לא נותנת לך את התעודה". ופניתי אל האוהל של אבו סאקר. החיילים בדקו עוד זמן רב את הפלסטינים, וגם כשהשיחה עם אבו סאקר ונכבדים אחרים מהאזור שהוא זימן אליו לשיחה הזו,הסתיימה,  התעכבה וכל הפמליה בשל כך. החייל איים עלינו שיעכב אותנו, אבל כשגמר להציק לפלסטינים , עזב את המקום.

כשעזבו את המקום הגיעו עוד 2 פלסטינים מהאזור והציגו בפנינו את צווי הפנוי שקיבלו.

18.00 – חמרה – 6 חיילי מילואים וחיילת מ.צ. אחת. אווירה נינוחה, החיילים מציעים לנו מיים ועוגות, הפלסטינים עוברים במהירות ואין תורים. ועם זאת הם נאלצים ללכת בחום היום כ-150 מ' כדי לעבור רגלית , לאחר שנמנע מהם להמשיך בכלי הרכב בו באו, ולהמתין למכוניות מעברו השני של המחסום בשמש.

19.00 – מעלה אפריים – 2 חיילים מאיישים את המחסום.