אבו דיס, קונטיינר (ואדי נאר), שיח' סעד, יום ג' 7.10.08, אחה"צ
שתפו:
צופות ומדווחות:
יוליה ו., רינה ה., רחל ו. (מדווחת)
07/10/2008
|
אחה"צ
הגענו קודם לשייח' סעד, בערך בשעה 14:30. המקום נטוש לחלוטין. לא ראינו אנשים בתוך שייח' סעד, לא מכוניות נוסעות, ולא חנויות פתוחות. אפילו באזור המחסום היו לנו קשיים להבחין בחיילים, אבל אחר כך הבחנו באדם אחד בתוך אחת הבקתות. קשה לי להבין כיצד אנשים שומרים על שפיותם בתוך הכלוב הזה, ועוד מספקים את הדרוש לחיים בסיסיים.
ראינו מספר אוטובוסים של תיירים ליד החומה באבו דיס, אך לא ראינו מבקרים במקום. אולי היו בתוך אחד הרחובות הקטנים. יש מעט מאוד פעילות באזור.
בא-זעים שקט מאוד. יתכן שזה בגלל שהיינו יום לפני יום כיפור.
באל עזריה לא נראו סידורים מיוחדים. לא נראו עדויות לנוכחות כוחות הבטחון במקום.
כאשר הגעו לואדי נאר, היה במקום טור מכוניות בכיוון דרום, שאת קצהו לא ניתן היה לראות. כשבעה כלי רכב עמדו בכיוון הנסיעה הצפוני. תוך דקה מהרגע שהגענו למקום התחילו כלי הרכב לנסוע. לא היו בדיקות. כלום. אנשי מג"ב אפילו לא הסתכלו בכלי הרכב להם הם נתנו לעבור.הם פשוט נופפו לכלי הרכב לעבור בזמן ששוחחנו ביניהם. היחידים שנבדקו היו נוסעי אוטובוס, וגם בדיקה זו לא יכלה להיות יותר חפוזה.
עם כל הנסיונות להרחיק אותנו מהפלסטינים ומהמתרחש במחסום, אנו תוהות מדי פעם לשם מה אנחנו ממשיכות להגיע למחסומים. עם זאת, כאשר פעם אחר פעם אנחנו נוכחות בעובדה שעצם הגעתנו למקום תרמה לכך שהתנועה תזרום טוב יותר, ובכך אנו מקילות על השרירות והקושי שבמחסומים, זה שווה את המאמץ.