בית לחם, יום ה' 1.11.07, אחה"צ

צופות: 
שלומית ש., יעל ש. (מדווחת)
01/11/2007
|
אחה"צ

מעבר רחל (300)

 

מאחר וביומים האחרונים קיבלתי טלפונים ב-17:00 על תורים ובלאגאן במעבר, מאחר ואני נורא עסוקה לאחרונה,  התפשרנו על משמרת במעבר.

כ-4000 פלסטינים עוברים - זה מעבר עובדים, הם כמעט כולם חוזרים באותה השעה ומנסים לצאת בבוקר מוקדם.

ברבע לארבע היו שלוש עמדות פתוחות, עובד של חברת האבטחה הפרטית ארגן את התור,

בארבע היו 4 עמדות פתוחות ובארבע ורבע 5 עמדות.

איש שני של חברת האבטחה הפרטית "איל" עמד בתוך המעבר.

ניהול התור היה מתוקתק ומסודר - זה היה הכי תור שאי פעם ראינו במחסומים. הסדרן אמר לעומדים בתור : 3 ל5-, 5 ל-4, 4 ל-7 וכו" וכו", הפלסטינים עמדו בשתי שורות והסדרן פשוט העביר אותם בקצב מהיר, ובשעת שיא הלחץ לקח לעבור את כל הפרוצדורה עשר דקות גג.

שלומית דיברה עם הסדרן ואף החמיאה לו על ראייתו את הסיטואציה וטיפולו המיידי במקרים הומניים , כמו הכנסת נשים ללא תור, זקנים והפניה לעמדה הקרובה מי שמתקשה בהליכה.

כששאלתי אותו לפשר התלונות אתמול, הוא ענה שלא היה אתמול, וחברו אמר שזה נכון כי כשהוא נמצא הכל זז מהר- כי הוא משהו משהו.

מאחר ואני בודקת את נושא ההפרטה שאלתי לגבי סמכויות המאבטחים כלפי האזרחים הפלסטינים וכלפינו : כאן התשובה הייתה שאין להם עדיין שום סמכויות כלפי אף אחד - כך שבתפיסה בטחוניסטית הם בצרות צרורות.

ברבע לחמש הלחץ נגמר.

חזרתי לעבודה.