בית אומר, בית לחם, נבי יונס, יום ב' 26.4.10, בוקר
07:00 מחסום 300בחוץ על הכביש מכוניות רבות שעדיין מחכות לנוסעים. בפנים - רק שתי עמדות
פתוחות ומעט אנשים בתור, אבל שומעים את הקולות הרבים והרמים מהחוץ, מהצד הפלסטיני. האנשים
מתלוננים קשות שהבלגן אדיר, הם מחכים שעות ולא מצליחים לעבור. החיילים פותחים את המעבר אחת
לחצי שעה, מעבירים כ-10 אנשים וסוגרים. גם אם התיאור לא מדויק במספרים הוא נותן תמונת מצב.
אחרי תלונה שלי ורבע שעה פותחים עמדה נוספת ומעבירים יותר אנשים. עכשיו יש כבר תורים די
ארוכים לפני שלש העמדות הפתוחות, הם מתקדמים. מדי כמה רגעים עולים גלי קול, נהמות כעס ודוחק בצד השני וגם צעקות של אנשי האבטחה או החיילים. בקיצור מהומה רבה וכמובן כעס רב. אדם אחד קורא לי לעזרה.
בנו, נער צעיר עם מסיכה על האף ועל הפה, רואים עליו שהוא חולה סרטן ונמצא בטיפולים. הבן התיישב
מחולשה על הרצפה והאב מראה לי מכתב מודפס מ"הדסה" שהידיים של הבן עוברות שינוי בגלל
הטיפולים הכימותרפיים והחייל לא מעביר אותם. לקחתי את המכתב בידי ופניתי אל החייל. שאלתי אותו מדוע אין הבחור עובר. החייל ענה לי שהעיכוב הוא לא בגלל הבדיקה של הידיים. שאלתי אם כך מה הבעיה, ובגלל הרעש והמהומה לא הצלחתי לשמוע את התשובה. בינתיים מלמעלה צועק עלי המאבטח – אני עסוקה בטלפון לדליה באסה ובנייד שלה אין תשובה. המאבטח צועק - עניתי לו משהו - שהטלפון דחוף - ואז הופיע שוטר כחול ובקש ממני לזוז מהעמדה. בעודי מחייגת למשרד של דליה וזזה בעקבות השוטר לאיטי - הגיע אדם נוסף לא במדים, אלא בבגדי ספורט, ודרש שאצא החוצה. אמרתי לו שאינני מקבלת הוראות מאדם ללא מדים ולא מזדהה. הוא חטף ממני את הטלפון והמחברת. השוטר בקש ממני בנימוס לצאת ופניתי ליציאה. בינתיים חזר התוקפני במדים, והוא פקד, ונושא תגית זיהוי "פקד חגי כהן", ודרש מהשוטר לעצור אותי במילים אלו "תעצור אותה ושים לה אזיקים", מה שלא קרה, מאחר שהלכתי ויצאתי לבקשת השוטר עמרם ח. ואז בעודי בחוץ מבקשת מהאקומנים שהיו שם לטלפן לחנה בר"ג הגיע השוטר הפקד. הבחור הכניס מיד את הטלפון שלו לכיס ואני נלקחתי פנימה כעצירה. למזלי שרגא נשאר בחוץ כי השוטר אמר שהוא מעוכב. הגיע הפקד, בקש את תעודת הזהות שלו ורשם את הפרטים וחזר למשרד כדי למלא טופס על המעצר ועל ה"עצירה". שרגא ניצל זאת והתקשר אל חנה בר"ג והעביר את הטלפון אל הפקד. בעקבות השיחה שלו עם חנה, שסירב בתחילה לדבר אתה, אבל התרכך ובסוף השיחה אמר לה שהוא "חורג ממנהגו ועוצר את האירוע" !! וכך זכיתי לשחרור אחרי חתימה על טופס שהייתי עצורהבעקבות הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. אחרי עיכוב של קרוב לשעה יצאנו להמשך דרכנו ואז גיליתי שתעודת הזהותשלי נשארה שם במשטרה - בדרכנו חזרה אספנו אותה.
09.00 בית אומרטיפלתי בכמה מקרים. החיילים שראו את המכונית שלנו חונה נגשו אלינו לברר אם יש לנו בעיה ואם הם יכולים לעזור. חיילי מילואים נחמדים ביותר. אחד מהם הסכים אתנו בכל ושיבח אותנו ב"כל הכבוד" על פעילותנו. יש גם כאלה.
09:30 נבי-יונס שם חיכו לנו אנשים בקוצר רוח, התלוננו על האיחור, אבל קבלו הסבר על העיכוב. טפלנו בבעיותיהם.
חזרנו הביתה בלי לבקר במת"ק מחוסר זמן.