חבלה, קלקיליה, ראס עטיה, יום ב' 26.4.10, אחה"צ

צופות: 
אלכס וו', סוזן ל' (מדווחת)
26/04/2010
|
אחה"צ

סיכום

אנו עוסקות בעבודת "זכויות האדם", אולם לעתים רצוי להיזכר במשמעותו של מה זה להיות "בן-אדם" - והקשר לאנושיות ולזכויות האדם. כולנו בני אנוש, כלומר אנו חלק מהזן האנושי, אולם אנו נוטים לקשור זאת ב"מצב האנושי", כלומר חווית הקיום שלנו כבני אדם. יתרה מזה, לטבע האנושיות יש תכונות פסיכולוגיות, המשותפות לכל האנשים הנורמאלים.התחום של תכונות אלו משתרע מהיבטים חיוביים, כגון חמלה ואלטרואיזם, ועד לתוקפנות או תכונות שליליות דומות. תכונת האנושיות, בנבדל מהמשפט ההומניטארי הבינלאומי, קשור לאנושיות ונושא עמו מושגים של טוב לב, נדיבות וסימפטיה. אולם מאמצינו אנו לנטר את הפגיעות בזכויות האדם בשטחים הפלסטינים הכבושים, מבוססים ללא ספק על התפיסה המודרנית, שפותחה בעקבות מלחמת העולם השנייה, בחלקו כמענה לשואה, שהגיעה לפסגתו בחתימה על ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם ע"י האסיפה הכללית של האומות המאוחדות ב-1948. ובכל זאת, בתור חלק מהזן האנושי, אין אנו מתעלמות ממקרים בהם הכובש מראה היבטים חיוביים של אנושיות, במצבו הבלתי אנושי לחלוטין של הכיבוש.

11:30 שער מס' 1392חבלה

למרות שגם עכשיו יש עומס רב, אומרים לנו החיילים שבין השעות 06:45 ו-08:15 יש עומס עוד יותר גדול (ואנו מתפלאות, בשקט, מדוע אין פותחים את השער יותר מוקדם, בעונת הקיץ)?

עגלות סוסים מפנות דרך למשאיות ולטנדרים, סוס אחד צוהל באופן בלתי מבוקר, בזמן שסוס שני עומד כנוע ומחכה, כמו רוב הנהגים (של רכב ממונע או של חיותinfo-icon). באותו הזמן, אוספים עובדים בשדה ירק שורש, שאנו מזהות בהמשך כתפוחי אדמה; אף העלים הנבולים נשמרים ומובלים ע"י עגלת סוס ונהגו, דרך המחסום אל חבלה.

11:50 - אחד הסוסים מתנגד לאורך הזמן שלוקח לבעליו לעבור את מחסום ההפרדה, אל המבנה מבטון בצד השני, בו נבדקת תעודת הזהות שלו (בפעם השנייה, היות וכמובן שהוא היה צריך לעבור באותה דרך יותר מקודם הבוקר)! הסוס עובר את המחסום לבדו, ללא נהגו, אולם גבר אחר תופש את המושכות ועוצר את הסוס, בזמן שהחיילים מתבוננים בהם. בעלי הסוס מצטרף רק כעבור 7-10 דקות.

עכשיו נבדקת בקפדנות, בצידו הרחוק של מחסום ההפרדה, עוד עגלת סוס, הנושאת קופסאות קרטון סגורות.

בכיוון השני, מוסר צעיר את תעודת הזהות שלו לחייל, המחזיק בו עד שהצעיר חוזר מצידו הרחוק, "הישראלי", של מחסום ההפרדה.

11:55- לבסוף לא נותר, באף צד של במחסום ההפרדה, לא גבר או נער, לא משאית או עגלת סוס. אולם נותרו אנשים בבונקר הבידוק מבטון, יש עוד חיילים בלתי נראים שמטפלים בכך, כך שלחיילים שאנו רואות יש זמן לדבר אתנו (בחיל השריון לא שמעו כנראה על ההנחיה ש"אסור לדבר עם נשות מחסום"WATCH)! אנו מעירות על אטיות הטיפול - אלם זה בודאי עניין של מדיניות...

12:30 ראס עטיה

בתחילה, אין במקום אף פלסטיני והחייל ממגדל התצפית נח בצילו של מחסה הבטון - שנועד לפלסטינים. הוא נראה נינוח, ואז מגיעים גבר ואשתו, שמספרים לנו שזו קבוצה טובה של חיילים, אולם היינו צריכים לראות אותם לפני כמה שבועות: זוועה! כאן, כמו בחבלה קצב הטיפול אטי מאד, אולם זו בודאי המדיניות, היות ונאמר לנו, ע"י החיילים האחרים שמצטרפים אלינו, שיש לחץ רב בבוקר מוקדם.

12:40 - כולם נבדקים וכל אחד צריך לרדת מהמכונית, מהסוס או מעגלת החמור (היותר שכיחים כאן מאשר בחבלה); אלם מאישה מבוגרת, שעגלת החמור שלה עמוסה בשחת, נלקחת תעודת הזהות ע"י חייל, אשר דואג לבדיקתה ומחזיר אותה לאישה, היושבת עדיין על עגלת החמור שלה.

12:45 - מצטרפת אלינו קבוצת חיילים המשרתים כאן, גם הם מחיל השריון, בזמן שמחסום ההפרדה מתרוקן מבני אדם ומחיות; אחד מהם מבקש לדעת מה אנו עושות ומה קורה לדוחות שלנו וכו'. האחרון שמצטרף אלינו הוא המפקד, סמל, שאומר לנו לא לשאול את החיילים שאלות אישיות ואז מתחיל לשאול אותנו במה אנו עוסקות?! המפקד חוזר עם שניים מהחיילים האחרים למרכז המחסום, בזמן שילדים מתחילים להופיע, בדרכם הביתה מבית הספר. כשאנו מתכוננות לעזוב את המקום, מוציא החייל הבודד שנח במחסה ספר מתוך הקיט-בג שלו, מניח את רגליו על קצה חומת הבטון של המחסה ומתחיל לקרוא בו!

קלקיליה

למרות שאין כבר זכר למחסום שהיה כאן, יש איזה מיני-בונקר מבוצר, בגובה הקרקע, שנראה ריק. במחנה הצבאי עצמו, מגדל התצפית מאויש והדרך לכיוון קלקיליה מלא בנטיעות אביב צבעוניות.

כביש מס' 505

לאורך הדרך ובשדות  נראית פריחה לבנה ענקית של מסרק שולמית או  גזר הבר (cow parsley, or Queen Anne's lace), מלבד זאת אין צבע בשדות שעליהן כבר נפרש הכיסוי הקיצי החום.

לפני קדומים

אנו שמות לב ששני טנדרים יורדות מדרך העפר אל הבית שנמצא מערבית להיאחזות לשעבר של שבות עמי; ליד הבית חונות תמיד טרקטורים צהובים וברור שהבית הוא פלסטיני (יש מיכלי מיםinfo-icon שחורים על הגג). שני הטנדרים פונות להתנחלות קדומים. בשבועות הקרובים יש צורך לבקר את הנעשה כאן.