בית לחם, יום ו' 23.4.10, בוקר

צופות: 
אפרת ב., קלר א. (מדווחת)
23/04/2010
|
בוקר

8:50 – 10:20
גם היום מגיעים הרבה אנשים אך לא נוצרים תורים מול העמדות (2 עמדות פתוחות). צוות המאבטחים והמפקד התחלפו. נראים רגועים ומכבדים יותר מקודמיהם.  פלסטיני מגיע, קצת חסר אונים: הוא איבד את אישתו. האישה נמצאה בצד השני. אחד המאבטחים פונה אליו:
-    גבר,  תתקשר לאישתך שתעבור עכשיו. היא בוכה שם ומפריעה.

כרבע שעה אחר כך, האישה יוצאת.

המפקד פונה אלינו פתאום ומבקש שנעמוד ליד היציאה, אנחנו פה "מפריעות", "גם אתמול נאלצתי כבר להתמודד עם שמאלנים פה".  אנחנו מתעקשות להישאר. בסופו של דבר הוא שואל כמה זמן עוד אנחנו נשארות. כשמסתבר לו שנותרה לנו חצי שעה, הוא אומר למאבטח: "טוב, עזוב אותן, ממילא עוד חצי שעה הן הולכות".

אישה מאוד מבוגרת, בת 90, מקומטת ומכווצת, מגיעה לעמדה ונדחית. היא נעמדת שם, מחכה למושיע. לשאלתנו המפקד אומר שאין לה אישור. פתאום היא פשוט עוברת ויוצאת לאיטה. החיילת בעמדה 1 קוראת לה אך היא לא מגיבה/לא שומעת/לא מבינה.  אנחנו מתפללות שתצליח לחמוק, אבל החיילת כבר מזעיקה מישהו בטלפון, והנה חייל חמוש קופץ מעל המעקה במרדף אחרי האישה הזקנה. תוך 2 דקות הוא חוזר ואחריו האישה שמוחזרת לצד הפלסטיני. בערנותם ונחישותם גיבורינו הצילו אותנו שוב.