מכבים (בית סירה), יום ש' 27.3.10, אחה"צ

צופות: 
רוני ה',איה ק', תמי ג', ויוי צ' (מדווחת)
27/03/2010
|
אחה"צ
הצד השני של כביש 443 בין ירושלים למחסום מכבים

נסענו לכפרים מעברו המזרחי צפוני  של  כביש 443 המחבר את ירושלים למודיעין, הכוונה היתה לראות את הכפרים הפלסטינים שבגדה  שמאחורי הגדרות והחסימות והמכשולים של הכביש  שנועד לנסיעת מכוניות ישראלית ומשאיר את חלופת הנסיעה של הפלסטינים לרמאללה רק בכבישים עקלקלים ורעועים, חבויים ובדרכים ארוכות.

הכביש שכולו בשטחי הגדה הורחב על אדמות פלסטיניות שהפקעו לאחר הבטחה שקרית ונלוזה שישרת את תושבי הכפרים לנסיעה מהירה למרחב החיים ולמטרופולין אליו הם קשורים, כשהכוונה האמיתית היתה יצירת מסדרון ישראלי על שטחי סי שיעבור בין שטחי הגדה תוך הפקעה וסיפוח אדמות פלסטיניות, ובשם הבטחון הפך לכביש לישראלים בלבד, תוך כליאת הכפרים שסביבו מאחורי חומות וגדרות, חסימות ומגדלי תצפית. ובשם הבטחון שוב הפקעת אדמות להקמת מכשולי ההפרדה האלה, ולשם האיזון כביכול נבנו מעט כבישים חלופיים לנסיעה לרמאללה אבל המילכוד הוא שבנית הכבישים האלה היא הפקעה נוספת של אדמות של שדות ומטעים וצמצום נוסף של מרחב המחיה .

עם הפקעת האדמות והסיפוח באה העלמת הכפרים ותושביהם הפלסטינים, הנוסעים על האוטוסטרדה בכביש ירושלים מודיעין, לא רק שלא רואים ומסתכלים על מה שחבוי מצדו האחר של הגדר או החומה אלא גם לא מודעים לקיומם, מול עיניהם צץ פה ושם צריח מסגד ובאותו יעף צץ גם מגדל שמירה ותצפיות צה"ליות.

הנסיעה בכפרים מרתקת מן הבחינה האישית, כפרים יפיפיים,שדות ומטעים, נוף גבעות משכר, מה שאולי יכול לטשטש את המציאות אותה באנו לראות, אבל היא צצה בסוף השביל או העיקול או מתחתית הגבעה. פה המחסום ביציאה מן הכפר, ואח"כ המנהרה המשוקעת בתוך שדות וכרמים, מאחוריך מגדל תצפית, ובכל הצצה גדרות ועוד גדרות ועוד כביש בטחון וקטעי חומה בכל הצצה.

נכנסנו לבית איכסא דרך מחסום רמות, מחסום צבאי המעביר רק רכב ישראלי, מחסום נוסף ביציאה מבית איכסא, יוצאים ללא בדיקה אך נכנסים לבית איכסא מן הגדה רק תושבי בית איכסא ורק מכוניות ישראליות וזה על שום שהכפר קרוב מאד לבתי רמות  וירושלים ואינו מופרד מהם הרמטית על ידי החומה.

יוצאים לבידו שמתחברת לאל ג'יב במנהרה משוקעת תחת כביש 436. בנית כביש שכזה כרוכה בהפקעת הרבה אדמה מאחר והכביש משוקע בתוך השדות ובצדדיו קירות מוגבהים כשמעל צופים ממרחק מגדל שמירה ונקודות תצפית ישראליות צבאיות.

נסענו מבידו דרך הכפרים אלקוביבה, בית ענאן, בית ליקיא עד לבית סירא.

בית סירא הוא הכפר הצמוד ביותר לכביש 443 והקרוב ביותר למחסום מכבים דרכו עוברים פלסטינים לתחומי הקו הירוק, רק אלה בעלי היתר עבודה, ביום שבת המחסום סגור, אין מעבר .

כשבאים למחסום מכבים, אלה כמונו שבאים לתצפת ולתעד את המחסום, פוגשים בעובדים הפלסטינים בשעות סוף לילה-שחר, הם מגיעים לחסימה שממול המחסום, אנחנו הגענו מתוך הכפר לצדה "הפלסטיני" של החסימה. תחילה פוגשים תלי אדמה, עולים עליהם, ויורדים מהם אבל עדיין לא מגיעים לכביש אלא שבהליכה של עוד 50 מטר שוב תלי אדמה שקברו את הבטונדות שהיו מצויות עד לא מזמן ושוב עולים עליהם כדי לרדת מהם כדי להתחבר לכביש ממול המחסום, ולשים נפשך בכפך ולנסות לחצות את האוטוסטרדה המהירה ולהתחבר לטור הגברים הממתינים לעבור במחסום ליום עבודה בישראל.
צורה כזאת של שתי חסימות אדמה גבוהות לא מאפשרות לשום רכב להגיע לחסימה הקרובה לכביש וגם לגרום לכך שרכב פלסטיני לא ייראה מן הכביש המיועד לישראלים בלבד.

וכמה כואב לראות  שעל החסימות מאדמה נבטו פרחים באדום וצהוב. מענין מאיזה שדה פורח נלקחה האדמה כי אי אפשר לנחש, כי כמה מפליא אותם פרחים פורחים באותו זמן משני צדי הגדר. זו היתה תמונת הראי היחידה, כי מרחק מאות מטרים משני הצדדים ארץ אחרת מכל הבחינות.

באחד משדות הכפר בית סירא באמצע שדה פתוח וגבוה מסביבתו מגדל תצפית צבאי גבוה יותר מכל מה שאנחנו מכירות, הוא חולש על הסביבה ב-360 מעלות ורואה ומתערב בכל תנועה, כך היה לפני שנה וחצי, שירדו ממנו חיילים מיד כשהבחינו בנו. לא בדקנו היום אם מאויש.

היציאה מבית סירא לכיוון רמאללה היתה ארוכה מאד. ראשית היציאה לכביש המתחבר לכפרים השכנים דרך מנהרה צרה ואפלה, הלאה בכבישים דרך הכפרים הבאים שהם כבישים צרים, ללא שוליים, אספלט הרוס, והדרך מאד ארוכה מפותלת וגם עוקפת עוד מכשולים וחסימות, כך בבית-עור היציאה הגאוגרפית ההגיונית לכיוון רמאללה חסומה באדמה ואז שוב פיתול ועיקוף ויציאה דרך ספא, בילעין, בית עור, בכל מקום עצרנו ושאלנו להוראות דרך שנענו יפה. כדאי להסתכל במפה ולתאר את המסלול.