ג'וברה (כפריאת), חבלה, מעבר תאנים, ענבתא, ראס עטיה, יום א' 14.2.10, אחה"צ

צופות: 
אליקס ו., סוזן ל. (מדווחת), צ'רלס ק. (מתרגם)
14/02/2010
|
אחה"צ

סיכום
עשרות המובלעות הלכודות בין החומה במזרח וישראל והקו הירוק במערב מוגדרות כ" איזור התפר,"  שם גרים כ-50,000 פלסטינים.  החומה בנוייה מבטון לגובה של 8 מטר, לרוב – אך לא תמיד – סביב מרכזי אוכלוסייה פלסטינים.  יש גם "איזור חיץ" ברוחב 30-100 מטר מזרחה לחומה, עם גדרות חשמליים, תעלות, חיישנים ודרכי סיור של הצבא.  ההרס ו/או ההפקאה של רכוש פלסטיני מטיל מגבלות חמורות על תנועת הפלסטינים, ולרבים אחרים גישה מוגבלת ביותר לאנשים הגרים במובלעות האלה.  רובנו בוודאי איננו מכירים את המינוח המכוער הקיים במשפט הבינלאומי לאפיון אלה הגרים באיזור התפר: "אנשים תקועים בפנים." כמה נכון – וזה בדיוק מה שאנו חווים בימים אלה במשמרות באיזור התפר!  מפירים את זכויות הפלסטינים, אך הם אינם יכולים לעזוב.  בנוסף, הפלסטינים הגרים באזור התפר, ורבים אחרים העובדים בו, חייבים, למעשה, לקבל אישורים כדי לגור ולעבוד על אדמתם.  המשיכו לקרוא: 
11:05  שער 1392, שער חקלאי חבלה
השער נפתח רק בשעה 11:15, כך שאלה העובדים במשתלות מספרים לנו על בעיות נוספות לאנשים שהם בעלי האדמות שהם מעבדים:  שעה לעבור דרך שער אליהו, שער 109, הבוקר – מ-7:00 עד 8:00.  אדם אחר, גם הוא בעל משתלה, מספר כי קיבל אישור לבנות חנות, חדר אחד, ואמנם בנה אותה, בהמשך הכביש הראשי, כביש 55, אך אסרו עליו לפתוח אותה, הוא איבד את ששת עובדיו ופרנסתו, וכעת צריך להסתפק ב-"ת.ז. מוגבלת".  "איננו רוצים לעבוד בישראל, אנו רק רוצים לעבוד על אדמותינו...אין לנו מקום אחר ללכת אליו."
11:50  מעט פעילות היום בשער, מלבד כבשים שעוברים, וחברינו הבוקר שאחראי היום על סוסים, לא כבשים – ארבעה סוסים שהוא מביא לשער כדי למסור אותם לאדם הממתין בצד השני.  זה נראה כמרוץ שליחים, אך ללא מנצחים.  נהג יורד ממשאית, ניגש לחייל, מראה את ת.ז שלו, הנבדקת מול רשימה (שימו לב:  אדם זה יוצא מאזור התפר)
12
:15ראס אטיה: כפר באזור התפר
בעוברינו את אלפי מנשה אנו רואות עבודות להרחבת הכביש, שני קרוונים וציוד לעבודות עפר – בוודאי כהכנה לבנייה חדשה בהתנחלות?  קבוצה של אנשים מבני המקום עוצרת אותנו לפני שאנו מגיעות למחסום כדי להתלונן על "דניאל," שוטר צבאי אשר כנראה מוצב פה היום.כאשר אנו מגיעות, המפקד מסרב להשיב לשאלותינו.  "אינני עונה לשאלות.. לא חשוב איך קוראים לי...שיהיה לכן יום נעים."  הוא חוזר שוב ושוב על אותן מילים, נשמע כמו תקליט שבור.  אנו עומדות במקום, והוא חוזר שוב ושוב על אותה מנטרה.אין הרבה תנועה של רכבים או של אנשים.  לסטודנטית צעירה מאונ' אל-קודס אין קושי לעבור מהכפר אליו הלכה לבקר את הדודה שלה, למרות שהיא גרה בראס אטיה.
12:20  שתי נשים אחרות עוברות את כביש הגדר מבלי להצטרך להכנס למבנה הבטון בצד השני – חייל העומד באמצע המעבר בודק אותן.
12:30  משאית ושתי מכוניות ממתינות בצד השני.  כל הנהגים והנוסעים נכנסים למבנה הבטון.  חם, ויש רוח, ואנשים ממתינים ליד הקרוסלה היחידה כדי להכנס לבניין בשיטה המסורתית של הכיבוש:  "אחד אחד."תור המכוניות הממתינות לבדיקה כבר גדלה, אך אין לזמן חשיבות תחת כיבוש.  אנשים מחכים, ומחכים עוד.נהג משאית מנהל שיחה ארוכה עם קבוצת חיילים באמצע כביש הגדר. חיילת מצ"ח יוצאת מבנין הבטון, עומדת על הכביש מרחוק ומתקשרת בטלפון. אנשים מחכים, ומחכים עוד.מכונית, ריקה מנוסעים, נבדקת בקפדנות, בפנים ובתא המתען, ארבעה חיילים עומדים מסביב, עובדים כה לאט, או סתם מתבוננים.אין קול, רק הרוח, והכיבוש הנצחי.
12:35  ג'יפ ירוק, עליו מנורה צהובה, מופיע על כביש הגדר, עליו שלט, "בטחון, אזור התפר", ואדם בלי מדים, עם אקדח בכיס האחורי, יוצא.  עוד הפרטה.  כעת יש כאן ששה חיילים ואיש בטחון אחד.
12:45  האוטובוס הלבן עליו מצוירת היונה, מתנת ממשלת איטליה,  ריק היום, והנהג עוצרinfo-icon כדי להתלונן על כל הבעיות שנגרמו על ידי "המצב."  הוא גם עבד פעם בישראל...שלושה צעירים ממתינים יחד עם איש הבטחון של אזור התפר, אך בשלב זה אין אנו מבינות מה קורה.  כעבור מספר דקות מופיע טנדר, גם עליו כתוב "בטחון, אזור התפר," ולוקח את הצעירים.  בשלב זה מגיע אלינו הג'יפ הירוק, מי שיושב בו מעיר לנו על כך שאנו עסוקות כל הזמן בכתיבה, ומוסר כי שלושת הצעירים עוזרים לבנות את גדר הבטחון.
על כביש 55
ליד קדומים אנו מתפלעות מאזורי התורמוסים – אגמי תורמוסים, כמעט – כאשר פתאום, מדרך עפר, צפונה מההתנחלות, מופיע עוד טנדר, "בטחון, אזור התפר".  הגם כאן יתחילו לבנות את החומה?
14:00 ענבתא
אין חיילים, והרמזור האדום אינו מתחלף כאשר התנועה עוברת במחסום החדש והנטוש
14:10  ג'ובארה (מעבר תאנים):  כפר באזור התפר
גם כאן יש רמזור, אך הוא תמיד ירוק.  תמיד ירוק לשער הכניסה לג'ובארה, כפר באזור התפר, שהוא תמיד נעול.  אנו מתקשות לעבור את השער, למרות שיחות הטלפון שתמי ניהלה לפני שבאנו.  "אף אחד לא עולה לשם," אומרים לנו.  לבסוף חייל דורש מאתנו "אישור" – שהוא, כנראה, התג של מחסום ווטש שאנו עונדות!בדרכנו לכפר אנו רואות עצים מלאים בלימונים שלא נקטפו; חוות עופות שפעם היתה ריקה עכשיו מלאה בצפיפות בתרנגולות; שדות ירוקים מלאים פרחים לבנים קטנים וכלניות אדומות אחדות, ועדר עיזים יפים, עם גדיים, חלקם בעלי עור כמשי בצבע אפור-כחול.  ענפה לבנה מסתובבת לה בשמחה ביניהם; הרועה עומד לצד הכביש, כאילו מהורהר.
שער 753
השער "התבגר," התמסד, כמו כל דבר בכיבוש האין-סופי הזה.  יש מבנה בטון כמעט גמור, תאום לאלה בשער 1392 (חבלה) או ראס אטיה מעבר לחומת ההפרדה, כלי לעבודת עפר חופר תעלה.  האורות דולקים כאן, אך הפעילות מועטה.  מונית צהובה עדיין מורידה נוסעים בצד השני של השער.  גנרטור מזמזם בקול, טרקטור יוצא מהכפר, ואנו רואות כי טנדר עמוס נוסע, אחרי בדיקה, על כביש הגדר לבית צהוב מרוחק.  זה שהיה קרוב יותר למעבר כנראה איננו כבר, אך רואים בבירור ערימת הריסות ליד כביש הגדר
15:00 שער ג'ובארה
סוף-סוף החייל הולך לאיטו לפתוח לנו את השער, אך עומד על כך שיבדוק את תא המתען, וגם מרים שם את השטיח, וגם דורש מהנהגת לצאת כדי לפתוח את הדלת האחורית (שלא כמו בישראל).