ארתאח (שער אפרים), יום א' 3.1.10, בוקר

צופות: 
נעמי ל., חנה א. (מדווחת)
03/01/2010
|
בוקר

 המחסום אינו חדש עבורנו והשחר של יום א' הראשון בשנת 2010 היה הקשה ביותר מבין אלה שהיינו במחסום זה עד כה, בחודשים האחרונים. לא שקרה משהו מיוחד ויוצא דופן. אלא, שהצעקות, הגערות והנגישֹות שהושמעו ללא הרף ברמקול מכיוון המתקן מחד, וההמון/הציבור/הקהל של אלפי פלסטינים המבקשים לשבור שבר, לפרנס את משפחותיהם (גבר מכפר מאזור ג'נין: 'אני עובד באלעד, יש לי 10 ילדים. מה לעשות...') הממתינים משתיים ושלוש לפנות בוקר, מתוחים ולחוצים להספיק להסעה אל מקום העבודה ולכן ממהרים להיות ראשונים בתור ועל כן דוחפים זה את זה לאחר ש'זכו' לעבור את משוכת הקרוסלות הראשונה, מאידך, בחושך וברוח הקרה השוררים בחוץ, העצימו את תחושת הניבלות והאפסות שמקומות* מעין אלה משרים. (*מקום = גדרות, חומות, חדרים אטומים, שבילים צרים וחשופים לתהפוכות מזג האוויר....). הבנו גם שאמנם פלסטינים המגיעים למחסום זה בשעות אלה 'נהנים' מהזכות לעבוד אך היחס הגוער והמשפיל לו הם זוכים ממחיש ביתר שאת את המיקום הנמוך שלהם בסולם המעמדי -שילוב של שייכות לאומית ועובדי 'צווארון כחול'.

ובמקביל, המיתחם מתייפה ומתנאה בשלט חדש מעשה סתת, רתך וצבע, וצבוע לבן - 'שער אפרים' מוצמד אל קיר עשוי אבנים, העומד סמוך לכניסה למיגרש החניה. שלא לדבר על העסקים הקטנים העולים ופורחים - סחלב חם, פיתות ובתוכן מזון שלא זיהינו, קפה...  וגם עבודות הגינון נמשכות, נשתלו פרחים עונתיים, כאילו לא העלו את תעריפי המים בעשרות אחוזים וכאילו אין מצוקת מיםinfo-icon בגדה.

4:25 - שער הכניסה לרחבת החניה לכלי הרכב המסיעים את העובדים למקומות העבודה ברחבי הארץ, עדיין נעול ורכבים חונים בחוץ. כשפתחו את השער הסתבר שחלק מהאזור ששימש נהגים עד כה וחסך (קצת קצת) חשיפה לגשם - קור / שמש-חום נחסם (לדברי נהגים זה קרה ביום שישי) על ידי פלסטיקים והשטח המוקצה לנהגים צומצם מאד. הם (כמובן) מתלוננים על כך וגם אנחנו שואלות: מה הסבה?

4:30 - הגענו אל אזור הכניסה למחסום. מיד אחר כך נפתח המחסום. נציג EAPPI העומד מן הצד ה'פלסטיני' מעריך שכעת יש 1500-2000 איש בתור.

הקרוסלות הופעלו וקבוצה של עשרות אנשים (לא יכולנו לאמוד מספר מדויק) רצה לתפוס מקום לפני המכשול הבא- המגנומטר.היא עומדת מאחוריו דחוסה וצפופה. מן הקבוצה עולים קולות רמים, ומכאן והלאה הקול הנעלם הדובר באמצעות הרמקול לא מפסיק להעיר הערות, לגעור, לשלוח אנשים אחורה ואחד, אחד. נשמע שגם הוא לחוץ 'וואלה, מה זה התיק הזה? שים אותו אחורה, תעבור עוד מעט...' 'וועקף, וועקף, אירג'א לווארא כולם... תחכה פה, סטנה פה.... וואחד וואחד...'. מהומת אלהים. אנשים צועקים זה אל זה וזה על זה ועל כולם גובר הרמקול המחלק הוראות.

אי אפשר להימנע מן האסוציאציה של הובלת בקר אל הרפת.

4:39 - קבוצה נוספת של כ-50 איש נוהרת מבעד לקרוסלות.

אנשים כבר החלו לצאת לאחר הבדיקה והם מתחילים למלא כל פיסת קרקע פנויה ברדיוס מאד גדול.

גבר מתלונן על כך שהשירותים סגורים. כשניגש בעצמו למאבטח לבקש שיפתחו את השירותים גורש בבוז וביחס משפיל. מן הסתם הוא חש מושפל עוד יותר כשהוא מבקש מאיתנו לדבר שיפתחו. נעמי ניגשת למאבטח והוא אומר לה כי המנעול שבור (לגינון יש זמן וכסף. לדאוג למשהו חיוני באמת במקום בו עוברים אלפי אנשים, אין).

ותלונה נוספת, שכיחה: מניעת מעבר פועלים מאזור ג'נין דרך מחסום ברטעה-ריחן. מה גם שיש ביניהם שעובדים באזור חדרה. עד מתי??

תלונה אחרת שחוזרת שוב ושוב: למה לא פותחים ב-4, 'כמו באייל'.

זרם היוצאים מן המחסום לא פוסק לרגע, אך ביצענו מדידה אחת בלבד של מספר יוצאים בפרק זמן נתון.

בין 5:05 - 5:10 יצאו דרך פתח היציאה 112 אנשים.

אנחנו חוזרות אל אזור הכניסה למחסום ובדרך גבר מתלונן על כך שעוד לא תיקנו את הגדר שנפלה שם ומראה לנו שריטה שנשרט ממנה.

אנשים ממשיכים להגיע למחסום ובנקודת הזמן הזאת, לדברי נציג ה-EAPPI יש עדיין כ-400 איש המבקשים לעבור ונראה לו שהיום יוצאים לעבודה בישראל יותר אנשים מהרגיל.

הדיבור המתנשא ברמקול נמשך. יש מבין העוברים החולצים נעליים, עוברים במגנומטר והולכים ברגליים גרובות על בטון חשוף ומאובק. מדי פעם יש הנדרשים לרוקן את השקית/תיק על השולחן ולהציג את תכולתם.

6:33 - איש חוזר אחורה כיוון שאין לו אישור.

6:36 - עזבנו כאשר עדיין יש כ-400 איש שעוד לא עברו.